בשימור אנו סומכים על

מאת: בן שילק, שותף לתוכנית, קרן האוקיינוס

ביולי 2014, בן שילק מ-The Ocean Foundation, בילה שבועיים בקוסטה ריקה בהתנדבות בטיול שתואם על ידי ראה צבים, פרויקט של The Ocean Foundation, לראות ממקור ראשון כמה ממאמצי השימור המתקיימים ברחבי הארץ. זהו הערך הראשון בסדרה בת ארבעה חלקים על החוויה.

התנדבות עם צבי SEE בקוסטה ריקה: חלק א'

זה הזמן שבו אמון הופך להכל.

עמדה ליד רציף על תעלה בצבע שוקולד חלב, הקבוצה הקטנה שלנו, המורכבת מבראד נהיל, מנהל ומייסד שותף של SEE Turtles, ומשפחתו, יחד עם צלם חיות הבר המקצועי, האל ברינדלי, התבוננה בנהג שלנו נסע אל תוך מרחב אינסופי של מטעי בננות שממנו באנו. נסענו במשך שעות, מהפרברים רחבי הידיים של סן חוזה, קוסטה ריקה, על פני כביש ההר הבוגדני החוצה את יערות העננים של פארק נסיונל בראוליו קאריו, ולבסוף דרך השפלה המונו-תרבותית העצומה שהופצצה על ידי מטוסים צהובים קטנים שמפציצים את היבול. עם מטען בלתי נראה אך קטלני של חומרי הדברה.

כשעמדנו בקצה הג'ונגל עם המזוודות שלנו ותחושת ציפייה נפוחה, זה היה כאילו חלפה התעוררות קולית, והמונוטוניות המשעממת של התנועה שעדיין מצלצלת באוזנינו פינתה את מקומה לסביבה אקוסטית ייחודית ותוססת שנמצאה רק באזור אֵזוֹר הַטְרוֹפִּי.

האמונה שלנו בלוגיסטיקה לא נעלמה. זמן קצר לאחר שהגענו, הסירה שהייתה אמורה להוריד אותנו מהתעלה עלתה לרציף. זכינו למיני משלחת אל לב הג'ונגל, חופת הוורמיליון העבה מתרחקת מדי פעם כדי להציע הצצה לעננים בגווני אלמוגים המשקפים את ההבלחות האחרונות של השמש השוקעת.

הגענו למוצב מרוחק, Estacion Las Tortugas, אחד מחמישה עשר השותפים הקהילתיים של SEE Turtles. SEE Turtles, אחד מכמעט חמישים פרויקטים שמתארחים על ידי The Ocean Foundation, מספק הזדמנויות למטיילים מכל העולם לעשות יותר מסתם חופשה, אלא לחוות ממקור ראשון את העבודה הנעשית בחזית השימור של צבי ים. ב-Estacion Las Tortugas, מתנדבים מסייעים בהגנה על צבי הים המקננים באזור, במיוחד המין הגדול ביותר הקיים כיום, גב העור, שנמצא בסכנת הכחדה חמורה ובסכנת הכחדה חמורה. בנוסף לסיורים ליליים כדי להדוף ציידים וחיות אחרות שחוגות בביצי הצבים, קנים מועברים למדגרה של התחנה שם ניתן לפקח מקרוב ולהגן עליהם.

מה שהדהים אותי קודם כל לגבי היעד שלנו לא היה הבידוד, או מקומות הלינה מחוץ לרשת, אלא שאגה מאופקת במרחק המיידי. בדמדומים הדועכים, מוארים בהבזקי ברק באופק, ניתן היה לראות את קווי המתאר הקציף של האוקיינוס ​​האטלנטי נשבר בעוצמה על חוף החול השחור. הצליל - נשגב ומשכר לא פחות - משך אותי כמו איזו התמכרות קמאית.

​

אמון, כך נראה, היה נושא שחוזר על עצמו לאורך כל תקופתי בקוסטה ריקה. סמוך על המומחיות של המדריכים שלי. סמוך על כך שתוכניות משובחות לא יישלטו על ידי הסופות התכופות המתגלגלות מהים העכור. סמוך על האדם שמולי שינווט את הקבוצה שלנו דרך הריקנות הדיו מסביב לפסולת המלטה על החוף בזמן שסיירנו מתחת לחופה של כוכבים אחר כל סימן לגבפי עור שמגיחים מהאוקיינוס. סמוך על כך שהייתה לנו ההחלטה לעצור כל צייד שמבקש לבזוז את המטען החי היקר שהשאירו אחריהם הזוחלים הפרהיסטוריים המלכותיים הללו.

אבל מעל הכל, מדובר באמון בעבודה. אמונה נצחית המשותפת לכל המעורבים בכך שהמאמץ הזה הוא משמעותי ויעיל. ובסופו של יום, סמוך על כך שתינוקות הצבים העדינים ששחררנו לים - כל כך יקרים ופגיעים - ישרדו את השנים האבודות המסתוריות שבילה במעמקי האוקיינוס, כדי לחזור לחופים האלה יום אחד כדי להטיל את הזרעים של הדור הבא.