קובה זקוקה לנו יותר מתמיד

ביום ראשון, 11 ביולי, רבים מאיתנו ראו את התמונות המרשימות של הפגנות בקובה. בתור קובני אמריקאי, הופתעתי לראות את התסיסה. בששת העשורים האחרונים קובה הייתה מודל של יציבות באמריקה הלטינית לנוכח הסנקציות הכלכליות של ארה"ב, סיום המלחמה הקרה והתקופה המיוחדת בין השנים 1990-1995 שבה כל יום קובנים רעבים כשהסובסידיות הסובייטיות יבשו. הפעם מרגיש אחרת. COVID-19 הוסיף סבל רב לחייהם של הקובנים כמו בכל העולם. בעוד שקובה פיתחה לא אחד, אלא שני חיסונים המתחרים ביעילותם של אלה שפותחו בארה"ב, אירופה וסין, המגיפה נעה מהר יותר ממה שחיסונים יכולים לעמוד בקצב. כפי שראינו בארה"ב, המחלה הזו לא לוקחת שבויים. 

אני שונא לראות את המולדת של ההורים שלי תחת כפייה כזו. נולדתי בקולומביה להורים שעזבו את קובה בילדותם, אני לא הקובני-אמריקאי הרגיל שלך. רוב הקובנים-אמריקאים שגדלו במיאמי כמוני מעולם לא היו בקובה, ומכירים רק את הסיפורים של הוריהם. לאחר שנסעתי לקובה יותר מ-90 פעמים, יש לי אצבע על הדופק של תושבי האי. אני מרגיש את כאבם ומשתוקק להקל על סבלם. 

אני עובד בקובה מאז 1999 - יותר ממחצית מחיי וכל הקריירה שלי. קו העבודה שלי הוא שימור אוקיינוסים וכמו הרפואה הקובנית, קהילת מדעי האוקיינוס ​​הקובני דוחפת מעבר למשקל שלה. זה היה תענוג לעבוד עם מדענים קובנים צעירים שעובדים קשה כמוהם כדי לחקור את עולם האוקיינוס ​​שלהם בתקציבים זעירים ובכושר המצאה ניכר. הם יוצרים פתרונות לאיומי האוקיינוס ​​שכולנו מתמודדים איתם, בין אם אנחנו סוציאליסטים או קפיטליסטים. הסיפור שלי הוא סיפור של שיתוף פעולה כנגד כל הסיכויים וסיפור שנתן לי תקווה. אם נוכל לשתף פעולה עם שכננו מדרום כדי להגן על האוקיינוס ​​המשותף שלנו, נוכל להשיג הכל.  

קשה לראות מה קורה בקובה. אני רואה קובנים צעירים שמעולם לא חיו בתקופת הזהב שקובנים מבוגרים עשו, כשהשיטה הסוציאליסטית נתנה להם את מה שהם צריכים כשהם צריכים את זה. הם מתבטאים כמו שלא היו מעולם ורוצים להישמע. הם מרגישים שהמערכת לא עובדת כמו שצריך. 

אני גם רואה תסכול מצד אמריקאים קובנים כמוני שאינם בטוחים מה לעשות. חלקם רוצים התערבות צבאית בקובה. אני אומר לא עכשיו ולא אף פעם. לא רק שקובה לא ביקשה זאת, אלא שעלינו לכבד את הריבונות של כל מדינה כפי שאנו מצפים לאותו מדינתנו. אנחנו כמדינה ישבנו לאחור במשך שישה עשורים ולא הושטנו יד לעם הקובני, רק הטלנו אמברגו והגבלות. 

היוצא מן הכלל היחיד היה ההתקרבות קצרת המועד בין הנשיאים ברק אובמה וראול קסטרו, שעבור קובנים רבים הייתה עידן זהב קצר מועד של תקווה ושיתוף פעולה. לרוע המזל, זה בוטל במהירות, וניתק את התקווה לעתיד יחד. עבור העבודה שלי בקובה, הפתיחה הקצרה ייצגה שיא של שנים של עבודה באמצעות מדע לבניית גשרים. מעולם לא התרגשתי כל כך מהעתיד של יחסי קובה-ארה"ב. הייתי גאה ברעיונות ובערכים אמריקאים. 

אני אפילו יותר מתוסכל כשאני שומע פוליטיקאים אמריקאים טוענים שאנחנו צריכים להגביר את ההגבלות ולנסות להרעיב את קובה לכניעה. מדוע הנצחת סבלם של 11 מיליון אנשים היא פתרון? אם הקובנים הצליחו לעבור את התקופה המיוחדת, הם גם יעברו את התקופה המאתגרת הזו.  

ראיתי את הראפר הקובני האמריקאי פיטבול לדבר בלהט באינסטגרם, אבל לא מציעים רעיונות מה אנחנו כקהילה יכולים לעשות. זה בגלל שיש מעט שאנחנו יכולים לעשות. האמברגו כבל אותנו באזיקים. זה הרחיק אותנו מלהיות אמירה על עתידה של קובה. ועל זה יש לנו את עצמנו להאשים. אין בכך כדי להטיל את האשמה על האמברגו על הסבל בקובה. מה שאני מתכוון הוא שהאמברגו נוגד את האידיאלים האמריקאיים וכתוצאה מכך הגביל את האפשרויות שלנו כפזורה המנסה לעזור לאחינו ואחיותינו ברחבי מיצרי פלורידה.

מה שאנחנו צריכים כרגע זה יותר מעורבות עם קובה. לא פחות. צעירים קובנים-אמריקאים צריכים להוביל את ההגנה. הנפת דגלי קובה, חסימת כבישים מהירים והחזקת שלטי SOS קובה אינם מספיקים.  

כעת עלינו לדרוש את ביטול האמברגו כדי לעצור את הסבל של העם הקובני. אנחנו צריכים להציף את האי בחמלה שלנו.  

האמברגו של ארה"ב נגד קובה הוא הפגיעה האולטימטיבית בזכויות אדם ובעצמאותם של האמריקאים. זה אומר לנו שאנחנו לא יכולים לנסוע או לבזבז את הכסף שלנו איפה שבא לנו. אנחנו לא יכולים להשקיע בסיוע הומניטרי וגם לא יכולים להחליף ידע, ערכים ומוצרים. הגיע הזמן להחזיר את הקול שלנו ולהשפיע על האופן שבו אנחנו מתקשרים עם המולדת שלנו. 

90 מייל של אוקיינוס ​​זה כל מה שמפריד בינינו לבין קובה. אבל האוקיינוס ​​גם מחבר אותנו. אני גאה במה שהשגתי ב-The Ocean Foundation עם עמיתיי הקובנים כדי להגן על משאבים ימיים משותפים. על ידי העמדת שיתוף הפעולה מעל הפוליטיקה נוכל לעזור באמת ל-11 מיליון הקובנים שזקוקים לנו. אנחנו כאמריקאים יכולים להשתפר.   

- פרננדו ברטוס | קצין התוכנית, קרן האוקיינוס

מדיה צור קשר:
ג'ייסון דונופריו | קרן האוקיינוס ​​| [מוגן בדוא"ל] | (202) 318-3178