שינוי התנהגותי לאוקיינוס

מאת מארק ג'יי ספלדינג, נשיא

אנחנו יודעים שאנחנו רוצים לשפר את היחסים של אנשים עם האוקיינוס. אנו רוצים לכוון מסלול לעבר עולם בו אנו מעריכים את התלות שלנו באוקיינוס ​​ולהפגין את הערך הזה בכל הדרכים שבהן אנו מתקשרים עם האוקיינוס ​​- חיים לצידה, נוסעים עליה, מעבירים את הסחורה שלנו ותופסים מזון היכן שאנו צריך את זה. עלינו ללמוד לכבד את צרכיה ולאבד את המיתוס הממושך שהאוקיינוס ​​עצום מכדי שבני אדם ישפיעו על המערכות שלה בקנה מידה עולמי.

הבנק העולמי הוציא לאחרונה דו"ח בן 238 עמודים, "מיינד, חברה והתנהגות", שהוא סינתזה מקיפה של אלפי מחקרים מלמעלה מ-80 מדינות, בוחנים את תפקידם של גורמים פסיכולוגיים וחברתיים בקבלת החלטות ושינוי התנהגות. דו"ח חדש זה של הבנק העולמי מאשר שאנשים חושבים באופן אוטומטי, חושבים חברתית וחושבים באמצעות מודלים מנטליים (מסגרת הידע הקודם, הערכים והניסיון שבאמצעותם הם רואים כל החלטה). אלה שזורים זה בזה, ובונים זה על זה; הם לא ממגורות. אנחנו צריכים לטפל בכולם בו זמנית.

כשאנחנו מסתכלים על שימור אוקיינוס ​​וניהול אוקיינוס, יש כל יום התנהגויות שהיינו רוצים לראות אנשים מאמצים כדי לעזור לנו להגיע לאן שאנחנו רוצים להגיע. ישנן מדיניות שאנו מאמינים שיעזרו לבני האדם ולאוקיינוס ​​אם הן היו מאומצות. הדו"ח הזה מציע כמה נקודות מעניינות לגבי האופן שבו אנשים חושבים ופועלים שעשויות להשפיע על כל העבודה שלנו - חלק גדול מהדו"ח הזה מאשר שפעלנו, במידה מסוימת, על פי תפיסות פגומות והנחות לא מדויקות. אני חולק את הדגשים האלה. למידע נוסף, הנה א קישור לתקציר המנהלים בן 23 העמודים ולדו"ח עצמו.

ראשית, זה קשור לאופן שבו אנחנו חושבים. ישנם שני סוגים של חשיבה "מהירה, אוטומטית, ללא מאמץ ואסוציאטיבית" לעומת "איטית, דיונית, מתאמצת, סדרתית ומשקפת". הרוב המכריע של האנשים הם הוגים אוטומטיים ולא דיוניים (למרות שהם חושבים שהם מתכוונים). הבחירות שלנו מבוססות על מה שעולה על דעתכם ללא מאמץ (או בהישג יד כשמדובר בשקית תפוצ'יפס). ולכן, עלינו "לעצב מדיניות שתהפוך את זה לפשוט וקל יותר עבור אנשים לבחור התנהגויות התואמות את התוצאות הרצויות והאינטרסים שלהם."

שנית, זה איך אנחנו מתפקדים כחלק מהקהילה האנושית. פרטים הם חיות חברתיות המושפעות מהעדפות חברתיות, רשתות חברתיות, זהויות חברתיות ונורמות חברתיות. כלומר לרוב האנשים אכפת ממה שעושים הסובבים אותם וכיצד הם משתלבים בקבוצות שלהם. לפיכך, הם מחקים את התנהגותם של אחרים כמעט אוטומטית.

למרבה הצער, כפי שאנו למדים מהדו"ח, "קובעי מדיניות לעיתים קרובות מזלזלים במרכיב החברתי בשינוי התנהגות". לדוגמה, התיאוריה הכלכלית המסורתית גורסת שאנשים תמיד מחליטים באופן רציונלי ולטובת האינטרסים שלהם (מה שמרמז על שיקולים לטווח קצר ולטווח ארוך כאחד). הדו"ח הזה מאשר שהתיאוריה הזו שקרית, מה שכנראה לא מפתיע אותך. למעשה, הוא טוען את הכישלון הסביר של מדיניות המבוססת על אמונה זו שקבלת החלטות אינדיבידואליסטית רציונלית תמיד תנצח.

כך, למשל, "תמריצים כלכליים אינם בהכרח הדרך הטובה ביותר או היחידה להניע אנשים. הדחף למעמד והכרה חברתית פירושו שבמצבים רבים, ניתן להשתמש בתמריצים חברתיים לצד או אפילו במקום תמריצים כלכליים כדי לעורר התנהגויות רצויות". ברור שכל מדיניות שאנו קובעים או יעד שאנו רוצים להשיג חייבת להתחבר לערכים הנפוצים שלנו ולהגשים חזון משותף אם אנו רוצים להצליח.

למעשה, לאנשים רבים יש העדפות חברתיות לאלטרואיזם, הוגנות והדדיות ובעלי רוח שיתופית. אנו מושפעים מאוד מהנורמות החברתיות, ופועלים בהתאם. כפי שמציין הדו"ח, "לעיתים קרובות אנו רוצים לעמוד בציפיות של אחרים מאיתנו."

אנו יודעים ש"אנחנו פועלים כחברים בקבוצות, לטוב ולרע". כיצד אנו "מנצלים את הנטיות החברתיות של אנשים להתאגד ולהתנהג כחברים בקבוצות כדי ליצור שינוי חברתי" לטובת היפוך מגמת ההרס של סביבות אוקיינוסים ברחבי העולם?

על פי הדו"ח, אנשים אינם מקבלים החלטות בהסתמך על מושגים שהם המציאו בעצמם, אלא על מודלים מנטליים המוטבעים במוחם, שלעיתים מעוצבים על ידי יחסים כלכליים, השתייכות דתית וזהויות קבוצתיות חברתיות. מול חישוב תובעני, אנשים מפרשים נתונים חדשים באופן התואם את האמון שלהם בדעותיהם הקודמות.

קהילת השימור מאמינה זמן רב שאם רק נספק את העובדות על איומים על בריאות האוקיינוס ​​או ירידה במינים, אז אנשים ישנו באופן טבעי את התנהגותם כי הם אוהבים את האוקיינוס ​​וזה הדבר הרציונלי לעשות. עם זאת, המחקר מבהיר שזה פשוט לא הדרך שבה אנשים מגיבים לחוויה אובייקטיבית. במקום זאת, מה שאנחנו צריכים הוא התערבות כדי לשנות את המודל המנטלי, ובכך, את האמונה לגבי מה אפשרי לעתיד.

האתגר שלנו הוא שהטבע האנושי נוטה להתמקד בהווה, לא בעתיד. כמו כן, אנו נוטים להעדיף עקרונות המבוססים על המודלים המנטליים של הקהילות שלנו. הנאמנות הספציפית שלנו יכולה לגרום להטיית אישור, שהיא הנטייה של אנשים לפרש ולסנן מידע באופן שתומך בתפיסות המוקדמות או ההשערות שלהם. אנשים נוטים להתעלם או להעריך פחות מידע המוצג בהסתברויות, כולל תחזיות לגבי גשמים עונתיים ומשתנים אחרים הקשורים לאקלים. לא רק זה, אלא שאנו גם נוטים להימנע מפעולה מול הלא נודע. כל הנטיות האנושיות הטבעיות הללו מקשות עוד יותר על השלמת הסכמים אזוריים, דו-צדדיים ורב-לאומיים שנועדו לצפות עתיד משתנה.

אז מה אנו יכולים לעשות? לדקור אנשים מעל הראש בנתונים ובתחזיות לגבי היכן יהיה הים בשנת 2100, ומה תהיה הכימיה שלו ב-2050 ואיזה מינים ייעלם פשוט לא מעוררת פעולה. אנחנו חייבים לחלוק את הידע הזה בוודאות, אבל אנחנו לא יכולים לצפות שהידע הזה לבדו ישנה את התנהגותם של אנשים. כמו כן, עלינו להתחבר לאני הקהילתי של אנשים.

אנו מסכימים שפעילויות אנושיות משפיעות לרעה על כל האוקיינוס ​​ועל החיים בתוכו. עם זאת, עדיין אין לנו את התודעה הקולקטיבית שמזכירה לנו שכל אחד מאיתנו ממלא תפקיד בבריאותו. דוגמה פשוטה עשויה להיות שהמעשן השוכן על החוף שדוחק את הסיגריה שלו בחול (ומשאיר אותה שם) עושה זאת עם המוח האוטומטי. יש להשליך אותו והחול מתחת לכיסא נוח ובטוח. כאשר הוא מאותגר, המעשן עשוי לומר, "זה רק ישבן אחד, איזה נזק זה יכול לעשות?" אבל זה לא רק בדל אחד, כפי שכולנו יודעים: מיליארדי בדלי סיגריות מושלכים כלאחר יד לאדניות, נשטפים לתוך ניקוז סערה, ומושארים על החופים שלנו.

אז מאיפה השינוי? אנו יכולים להציע את העובדות:
• בדלי סיגריות הם פיסת הפסולת הנפוצה ביותר ברחבי העולם (4.5 טריליון בשנה)
• בדלי סיגריות הם צורת האשפה הנפוצה ביותר בחופים, ובדלי סיגריות אינם מתכלים.
• בדלי סיגריות פולטים כימיקלים רעילים רעילים לבני אדם, לחיות בר ועלולים לזהם מקורות מים. *

אז מה אנו יכולים לעשות? מה שאנו למדים מהדוח הזה של הבנק העולמי הוא שאנחנו חייבים להקל על השלכה של בדלי סיגריות (כמו עם מאפרת הכיס של Surfrider שמופיעה בצד ימין), ליצור רמזים כדי להזכיר למעשנים לעשות את הדבר הנכון, להפוך את זה למשהו שכולם רואים אחרים עושים כדי שהם משתפים פעולה, ולהיות מוכנים להרים תחת גם אם אנחנו לא עושים את זה. לא לעשן. לבסוף, עלינו להבין כיצד לשלב את הפעולה הנכונה במודלים מנטליים, כך שהפעולה האוטומטית היא זו שטובה לאוקיינוס. וזו רק דוגמה אחת להתנהגויות שאנחנו צריכים לשנות כדי לשפר את היחסים האנושיים עם האוקיינוס ​​בכל רמה.

עלינו לנצל את מיטב העצמי הקולקטיבי שלנו כדי למצוא את המודל החשיבה קדימה הרציונלית ביותר שעוזר לנו להבטיח שהפעולות שלנו תואמות את הערכים שלנו והערכים שלנו נותנים עדיפות לאוקיאנוס.

* The Ocean Conservancy מעריך שספירת הניקוטין שנלכדה על ידי 200 מסננים מספיקה כדי להרוג אדם. לבת אחת לבדה יש ​​את היכולת לזהם 500 ליטר מים, מה שהופך אותו לא בטוח לצריכה. ואל תשכח שבעלי חיים אוכלים אותם לעתים קרובות!

תמונת מפתח מאת שאנון הולמן