הבעיה: מדענים אומרים שעברנו את מגבלת הפחמן

הפתרון: לא יימצא בהצעת חוק התשתיות

שינויי האקלים הם האיום הגדול והצומח ביותר עבור המערכות האקולוגיות של האוקיינוס ​​והחוף שלנו. אנחנו כבר חווים את ההשפעות שלו: בעליית פני הים, בשינויים מהירים בטמפרטורה ובכימיה ובדפוסי מזג אוויר קיצוניים ברחבי העולם.

למרות המאמצים הטובים ביותר להפחית פליטות, ה דו"ח AR6 של IPCC מזהיר שעלינו להפחית את ייצור ה-CO2 העולמי בכ-45% מרמות 2010 לפני 2030 - ולהגיע ל"נטו-אפס" עד 2050 כדי לרסן את ההתחממות הגלובלית מעלות צלזיוס 1.5. זוהי משימה כבדה כאשר כיום, פעילויות אנושיות פולטות כ-40 מיליארד טון של CO2 לאטמוספירה בשנה אחת.

מאמצי הפחתה לבדם אינם מספיקים עוד. אנחנו לא יכולים להרתיע לחלוטין את ההשפעות על בריאות האוקיינוס ​​שלנו ללא שיטות להסרת פחמן דו חמצני (CDR) ניתנות להרחבה, סבירות ובטוחות. עלינו לשקול את היתרונות, הסיכונים והעלויות של CDR מבוסס אוקיינוס. ובזמן חירום אקלימי, הצעת חוק התשתית החדשה ביותר היא הזדמנות שהוחמצה להישג סביבתי אמיתי.

בחזרה ליסודות: מהי הסרת פחמן דו חמצני? 

השמיים הערכת IPCC השישית הכיר בצורך להפחית את פליטת גזי החממה (GHG). אבל זה גם ראה את הפוטנציאל של CDR. CDR מציעה מגוון טכניקות לקחת CO2 מהאטמוספירה ולאחסן אותו ב"מאגרים גיאולוגיים, יבשתיים או אוקיינוסים, או במוצרים".

במילים פשוטות, CDR מטפל במקור העיקרי של שינויי אקלים על ידי הסרת פחמן דו חמצני ישירות מהאוויר או מעמודת המים של האוקיינוס. האוקיינוס ​​יכול להיות בעל ברית ל-CDR בקנה מידה גדול. ו-CDR מבוסס אוקיינוס ​​יכול ללכוד ולאגור מיליארדי טונות של פחמן. 

ישנם מונחים וגישות רבים הקשורים ל-CDR המשמשים בהקשרים שונים. אלה כוללים פתרונות מבוססי טבע - כגון ייעור מחדש, שינוי שימושי קרקע וגישות אחרות המבוססות על מערכת אקולוגית. הם כוללים גם יותר תהליכים תעשייתיים - כמו לכידת אוויר ישירה וביו-אנרגיה עם לכידה ואחסון פחמן (BECCS).  

שיטות אלו מתפתחות עם הזמן. והכי חשוב, הם משתנים בטכנולוגיה, קביעות, קבלה וסיכונים.

מושגי מפתח

איפה הצעת חוק התשתית החדשה ביותר מחמיצה את המטרה

ב-10 באוגוסט, הסנאט האמריקאי העביר את 2,702 העמודים, 1.2 טריליון דולר חוק השקעות ותפקידים בתשתיות. הצעת החוק אישרה יותר מ-12 מיליארד דולר עבור טכנולוגיות לכידת פחמן. אלה כוללים לכידת אוויר ישירה, מוקדי מתקנים ישירים, פרויקטי הדגמה עם פחם ותמיכה ברשת צינורות. 

עם זאת, אין אזכור ל-CDR מבוסס אוקיינוס ​​וגם לא לפתרונות מבוססי טבע. נראה כי הצעת החוק מציעה רעיונות שקריים מבוססי טכנולוגיה להפחתת פחמן באטמוספרה. 2.5 מיליארד דולר מוקצים לאחסון CO2, אך ללא מקום או תוכנית לאחסן אותו. מה שגרוע מכך, טכנולוגיית ה-CDR המוצעת פותחת מרחב לצינורות עם CO2 מרוכז. זה עלול להוביל לדליפה או כשל הרות אסון. 

למעלה מ-500 ארגונים סביבתיים מתנגדים בפומבי להצעת חוק התשתיות, וחתמו על מכתב המבקש יעדי אקלים חזקים יותר. עם זאת, קבוצות ומדענים רבים תומכים בטכנולוגיות להסרת פחמן של הצעת החוק למרות התמיכה הבסיסית שלה בתעשיות הנפט והגז. התומכים חושבים שזה יצור תשתית שיכולה להיות שימושית בעתיד ושווה את ההשקעה עכשיו. אבל איך אנחנו מגיבים לדחיפות של שינויי האקלים - ומגנים על המגוון הביולוגי על ידי הבאת פעולות שיקום לקנה מידה - תוך הכרה בכך שהדחיפות היא לֹא טיעון לאי זהירות בהבנת הנושאים?

קרן אושן ו-CDR

ב-The Ocean Foundation, אנחנו מתעניין מאוד ב-CDR בכל הנוגע לשיקום הבריאות והשפע של האוקיינוס. ואנחנו שואפים לפעול עם עדשה של מה שטוב לאוקיינוס ​​ולמגוון הביולוגי הימי. 

אנחנו צריכים לשקול את הפגיעה של שינויי האקלים באוקיינוס ​​מול השלכות אקולוגיות, שוויוניות או צדק נוספות של CDR. אחרי הכל, האוקיינוס ​​כבר סובל נזקים מרובים, בשיאו, כולל העמסת פלסטיק, זיהום רעש ומיצוי יתר של משאבי טבע. 

אנרגיה נטולת דלק מאובנים היא תנאי מוקדם לטכנולוגיית CDR. לפיכך, אם המימון של חוק התשתית היה מוקצה מחדש לקידום אנרגיה מתחדשת אפס פליטת, היה לנו סיכוי טוב יותר נגד פליטת פחמן. ואם חלק מהמימון של הצעת החוק היה מנותב לפתרונות מבוססי טבע ממוקדים באוקיינוס, היו לנו פתרונות CDR שאנחנו כבר יודעים מאחסנים פחמן באופן טבעי ובטוח.

בהיסטוריה שלנו, התעלמנו בכוונה מההשלכות של עלייה בפעילות התעשייתית בהתחלה. זה גרם לזיהום אוויר ומים. ובכל זאת, במהלך 50 השנים האחרונות, הוצאנו מיליארדים כדי לנקות את הזיהום הזה, ועכשיו אנחנו מתכוננים להוציא מיליארדים נוספים כדי להפחית את פליטת גזי החממה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להתעלם שוב מהפוטנציאל להשלכות לא מכוונות כחברה גלובלית, במיוחד כשאנחנו יודעים עכשיו את המחיר. עם שיטות CDR, יש לנו הזדמנות לחשוב בצורה מהורהרת, אסטרטגית ושוויונית. הגיע הזמן שנשתמש בכוח הזה ביחד.

מה אנחנו עושים

ברחבי העולם, התעמקנו בפתרונות מבוססי טבע ל-CDR האוגרים ומסירים פחמן תוך הגנה על האוקיינוס.

מאז 2007, שלנו יוזמת חוסן כחול התמקדה בשיקום ושימור של מנגרובים, כרי עשב ים וביצות מים מלוחים. זה מציע הזדמנויות לשחזר שפע, לבנות חוסן קהילתי ולאגור פחמן בקנה מידה. 

בשנים 2019 ו-2020, עשינו ניסויים בקצירת סרגאס, כדי ללכוד פריחת מאקרו-אצות מזיקה של סרגאסום ולהפוך אותו לדשן שמעביר פחמן שנלכד מהאטמוספירה לשיקום פחמן בקרקע. השנה, אנו מציגים את המודל הזה של חקלאות מתחדשת בסנט קיטס.

אנחנו חבר מייסד של פלטפורמת אוקיינוס ​​ואקלים, דוגלת בכך שמנהיגי מדינות ישימו לב לאופן שבו האוקיינוס ​​נפגע מהשיבוש שלנו באקלים. אנו עובדים עם קבוצת הדיון Ocean CDR של מכון אספן על "קוד התנהגות" עבור CDR מבוסס אוקיינוס. ואנחנו שותפים של חזונות אוקיינוס, שהציעו לאחרונה שיפורים ל"הנחות הליבה של ברית האקלים האוקיינוס". 

עכשיו זה רגע יחיד בזמן שבו הצורך לעשות משהו בקשר לשינויי האקלים הוא משכנע והכרחי. הבה נשקיע בקפידה את פורטפוליו של גישות CDR מבוססות אוקיינוס ​​- במחקר, פיתוח ופריסה - כדי שנוכל להתמודד עם שינויי אקלים בקנה מידה הנדרש בעשורים הקרובים.

חבילת התשתיות הנוכחית מספקת מימון מרכזי לכבישים, גשרים ושיפוץ נדרש של תשתיות המים של ארצנו. אבל, הוא מתמקד יותר מדי בפתרונות כדורי כסף בכל הנוגע לסביבה. פרנסה מקומית, ביטחון תזונתי וחוסן אקלים תלויים בפתרונות אקלים טבעיים. עלינו לתעדף השקעה בפתרונות אלה שהוכחו כביצועים, במקום להפנות משאבים כספיים לטכנולוגיות לא מוכחות.