סדנת BBNJ של קוסטה ריקה

ביליתי את ה-8 וה-9 במרץ בפונטארנס, קוסטה ריקה לסדנה במרכז אמריקה לפיתוח יכולת עבור משרדי חוץ העוסקים במתן מענה להחלטת העצרת הכללית של האו"ם (UNGA) בקשת 69/292 למשא ומתן על מכשיר משפטי חדש שיתייחס אליו. שימור ושימוש בר-קיימא של המגוון הביולוגי מעבר לתחומי השיפוט הלאומיים (BBNJ) במסגרת אמנת האו"ם לחוק הים ולעזור לקהילה הגלובלית ליישם את יעדי הפיתוח בר-קיימא של האו"ם (במיוחד SDG14 על האוקיינוס). 

מה דעתך על זה בשביל מלא פה? תרגום: עזרנו לאנשי ממשלה להיות מוכנים לנהל משא ומתן כיצד להגן על צמחים ובעלי חיים הנופלים מחוץ לשליטה החוקית של כל אומה במעמקים ועל פני הים הפתוח הפתוח! איפה שיש פיראטים...

בסדנה היו נציגים של פנמה, הונדורס, גואטמלה וכמובן המארחת שלנו, קוסטה ריקה. בנוסף למדינות מרכז אמריקה הללו, היו שם נציגים ממקסיקו וכמה אנשים מהאיים הקריביים.

71% משטח כדור הארץ שלנו הם אוקיינוס, ו-64% מהם הם ים גבוה. פעילות אנושית מתרחשת במרחבים דו מימדיים (פני הים וקרקעית הים), וכן במרחבים תלת מימדיים (עמוד המים ותת הקרקע של קרקעית הים) של הים הפתוח. ה-UNGA ביקש מכשיר משפטי חדש מכיוון שאין לנו רשות מוסמכת אחת האחראית לאזורי ה-BBNJ, אין מכשיר לשיתוף פעולה בינלאומי ושום דרך מפורשת להכיר כיצד לחלוק את אזורי ה-BBNJ כמורשת משותפת לכולם. כוכב (לא רק אלה שיכולים להרשות לעצמם ללכת לקחת אותו). כמו שאר האוקיינוס, הים הפתוח מאוים מאיומים ידועים ומצטברים ולחצים אנושיים. פעילויות אנושיות נבחרות בים הפתוח (כגון דיג או כרייה או ספנות) מנוהלות על ידי ארגונים מגזריים ספציפיים. חסרים להם משטרים או סמכות משפטיים עקביים, ובוודאי שאין להם מנגנון לתיאום ושיתוף פעולה חוצה מגזרים.

הדוברים האקטואליים שלנו, מקרי המקרה ודיוני השולחן העגול שלנו אישרו את האתגרים ודנו בפתרונות. בילינו זמן בדיבור על חלוקת תועלת של משאבים גנטיים ימיים, בניית יכולת, העברת טכנולוגיה ימית, כלי ניהול מבוססי שטח (כולל אזורים מוגנים ימיים מעבר לתחום השיפוט הלאומי), הערכות השפעה סביבתית ונושאים רוחביים (כולל אכיפה אמינה, ציות ומחלוקת פתרון הבעיה). ביסודו של דבר, השאלה היא כיצד להקצות את השפע של הים הפתוח (ידוע ולא ידוע) בדרכים המתייחסות למורשת משותפת עולמית. תפיסת העל הייתה הצורך לנהל את השימוש והפעילויות בצורה הוגנת היום ושוויונית עבור הדורות הבאים.

הוזמנתי לשם לדבר על ים סרגסו וכיצד הוא "מנוהל" כאזור שכבר מעבר לתחום השיפוט של המדינה. ים סרגאסו שוכן באוקיינוס ​​האטלנטי, מוגדר במידה רבה על ידי ארבעה זרמי אוקיינוס ​​משמעותיים היוצרים ג'יר שבתוכו צומחים מחצלות גדולות של סרגאסום. הים הוא ביתם של מערך של מינים נודדים ואחרים במשך חלק או כל מחזור חייהם. אני יושב בוועדת ים סרגסו, ואנחנו גאים בדרכים בהן התקדמנו. 

כבר עשינו שיעורי בית ועשינו את המקרה המדעי שלנו לגבי המגוון הביולוגי הייחודי של ים סרגסו. הערכנו את מעמדה, סקרנו את הפעילויות האנושיות, הצהרנו את יעדי השימור שלנו והגדרנו תוכנית עבודה לממש את המטרות שלנו בטריטוריה שלנו. אנו כבר פועלים להשיג הכרה על המקום המיוחד שלנו עם המוסדות הרלוונטיים והמוסמכים העוסקים בדיג, מינים נודדים, ספנות, כרייה בקרקעית הים, כבלי קרקעית הים ופעילויות נוספות (מעל 20 ארגונים בינלאומיים ומגזריים כאלה). ועכשיו, אנחנו חוקרים וכותבים את תוכנית הניהול שלנו לים סרגסו, "תוכנית הניהול" הראשונה לאזור ים פתוח. ככזה, הוא יכסה את כל המגזרים והפעילויות בים סרגסו. יתר על כן, היא תספק מסגרת מקיפה לשימור ושימוש בר-קיימא של המערכת האקולוגית האיקונית הזו שנמצאת כולה מעבר לכל תחום שיפוט לאומי. אמנם, לנציבות אין סמכות ניהול חוקית, אז אנחנו רק ניתן הנחיות למזכירות שלנו, וליעץ לחותמים על הצהרת המילטון שהקימה את אזור שיתוף הפעולה הרשמי של סרגסו והוועדה שלנו. המזכירות והחותמים יהיו אלה שיצטרכו לשכנע את הארגונים הבינלאומיים והמגזריים לפעול לפי המלצות אלו.

הלקחים שנלמדו ממחקר המקרה שלנו (ואחרים), כמו גם ביסוד הרציונל למשא ומתן על מכשיר חדש, ברורים. זה לא הולך להיות קל. המערכת הנוכחית של מבנים רגולטוריים מינימליים מיטיבה כברירת מחדל לבעלי משאבים טכנולוגיים ופיננסיים גדולים יותר. במערכת הנוכחית שלנו יש גם אתגרים של תקשורת, רגולציה ואחרים. 

מלכתחילה, יש מעט 'רשויות מוסמכות' ומעט תיאום, או אפילו תקשורת ביניהן. אותן מדינות לאום מיוצגות ברבים מהארגונים הבינלאומיים והמגזריים הללו. עם זאת, לכל ארגון יש דרישות אמנה מיוחדות משלו לאמצעי הגנה, תהליכים וקריטריונים לקבלת החלטות. 

בנוסף, לפעמים הנציגים מכל עם נתון שונים בכל ארגון, מה שמוביל לעמדות והצהרות לא עקביות. לדוגמה, נציגה של מדינה ב-IMO ונציגה של אותה מדינה ב-ICCAT (הגוף לניהול טונה ומינים נודדים) יהיו שני אנשים שונים משתי סוכנויות שונות עם הנחיות שונות. וכן, חלק ממדינות הלאום עמידות לחלוטין בפני גישות אקולוגיות ואמצעי זהירות. לארגונים מסוימים חובת ההוכחה שגויה - אפילו מבקשים ממדענים, ארגונים לא ממשלתיים ומדינות לאום המגנות להראות שיש השפעות שליליות של דיג או ספנות - במקום לקבל את ההשפעה השלילית שיש לצמצם לטובת כולם.

לצורך מחקר המקרה שלנו, או במכשיר החדש הזה, אנו מעמידים עימות על הזכויות לשימוש בר-קיימא במגוון הביולוגי. בצד אחד יש לנו מגוון ביולוגי, שיווי משקל של מערכות אקולוגיות, יתרונות ואחריות משותפים, ופתרון איומים רפואיים של מגיפה. מהצד השני, אנו בוחנים הגנה על קניין רוחני שמוביל לפיתוח מוצרים ורווחים, בין אם נובעים מריבונות או מזכויות קניין פרטיות. כמו כן, הוסיפו לתמהיל שחלק מהפעילויות האנושיות שלנו בים הפתוח (במיוחד דיג) כבר מהוות ניצול בלתי בר-קיימא של המגוון הביולוגי בצורתם הנוכחית, וצריך להחזיר אותן.

למרבה הצער, לאומות המתנגדות למכשיר חדש לניהול המגוון הביולוגי מעבר לתחומי השיפוט הלאומיים יש בדרך כלל את המשאבים לקחת את מה שהם רוצים, מתי שהם רוצים את זה: שימוש בפרבטים מודרניים (פיראטים) הנתמכים על ידי מדינות הבית שלהם כפי שהיו ב-17, 18 ו המאה ה-19. כמו כן, מדינות אלו מגיעות למשא ומתן עם משלחות גדולות, מוכנות היטב, בעלות משאבים, עם מטרות ברורות התומכות באינטרסים האישיים שלהן. שאר העולם חייב לקום ולהיספר. ואולי המאמץ הצנוע שלנו לעזור למדינות מתפתחות אחרות, קטנות יותר להתכונן, ישלם דיבידנדים.