מאת שרה מרטין, עמיתת תקשורת, קרן האוקיינוס

אחרי שעבדתי ב-The Ocean Foundation קצת יותר משנה, הייתם חושבים שאני אהיה מוכן לצלול ישר פנימה... תרתי משמע. אבל לפני שהלכתי מתחת למים, תהיתי אם למדתי יותר מדי על הרעים והמכוערים מכדי להתמקד בכל הטוב שיש לראות באוקיינוס. קיבלתי את תשובתי במהירות כשמדריך הצלילה שלי סימן לי להמשיך לשחות במקום רק לצוף מוקסם מהפלאים שסביבי. הפה שלי היה סגור, חוץ מזה שאתה יודע, כל עניין הנשימה מתחת למים.

תן לי לחזור קצת אחורה. גדלתי בעיירה קטנה במערב וירג'יניה. חווית החוף הראשונה שלי הייתה Bald Head Island, NC כשהייתי בחטיבת הביניים. עדיין יש לי זיכרון חי של ביקור באתרי קינון של צבים, האזנה ליציעים שמתחילים לחפור את דרכם מהחול ולעשות את דרכם אל האוקיינוס. הייתי בחופים מבליז לקליפורניה ועד ברצלונה, אבל מעולם לא חוויתי את החיים מתחת לים.

תמיד רציתי לעבוד על תקשורת בנושאי סביבה כקריירה. אז כשנפתחה משרה בתוך The Ocean Foundation ידעתי שזו העבודה בשבילי. זה היה מהמם בהתחלה, לנסות ללמוד הכל על האוקיינוס ​​ומה עושה קרן האוקיינוס. כולם עבדו בתחום הזה שנים ואני רק התחלתי. הדבר הטוב היה שכולם, אפילו אלה מחוץ ל-The Ocean Foundation, רצו לחלוק את הידע והחוויות שלהם. מעולם לא עבדתי בתחום שבו מידע היה משותף כל כך בחופשיות.

אחרי שקראתי ספרות, השתתפתי בכנסים וסמינרים, צפיתי במצגות, דיברתי עם מומחים ולמדתי מהצוות שלנו, הגיע הזמן לי לרדת אחורה מהסירה ולרכוש ניסיון ממקור ראשון במה שקורה באוקיינוס ​​שלנו. אז במהלך הטיול האחרון שלי בפלאיה דל כרמן, מקסיקו, סיימתי את הסמכת המים הפתוחים שלי.

המדריכים שלי אמרו לכולם לא לגעת באלמוגים וכיצד יש צורך בשימור נוסף. מאז שהיו פאדי מדריכים שהם הכירו מודע לפרויקט, אבל היה לי מושג מועט על קבוצות שימור אחרות באזור שלהם ובכלל. אחרי שהסברתי להם שאני עובד עבור קרן האוקיינוס, הם התרגשו אפילו יותר לעזור לי לקבל הסמכה ולנצל את החוויות שלי כדי לעזור להפיץ את שימור האוקיינוס. כמה שיותר אנשים יעזרו יותר טוב!

לאחר השלמת תרגילי צלילה, יצא לי להסתכל סביב בתצורות האלמוגים היפות ובמיני דגים שונים ששוחים מסביב. ראינו כמה צלופחים מנומרים, קרן וגם כמה שרימפס קטנים. אפילו הלכנו עם כרישי שור! הייתי עסוק מדי בסקר את הסביבה החדשה שלי כדי להבחין באמת בדברים הרעים שחששתי שיהרסו את החוויה שלי עד שצולל אחר ירים שקית ניילון.

לאחר הצלילה האחרונה שלנו, הסמכת המים הפתוחים שלי הושלמה. המדריך שאל אותי מה דעתי על צלילה ואמרתי לו שעכשיו אני בטוח ב-100% שאני בתחום העבודה הנכון. ההזדמנות לחוות ממקור ראשון חלק מהדברים שאנחנו עובדים כל כך קשה כדי להגן עליהם (על עצמי, TOF וקהילת התורמים שלנו), מה שעמיתיי חוקרים ונלחמים כל כך קשה עבורו היה מעורר השראה ומעורר השראה. אני מקווה שבאמצעות עבודתי עם קרן האוקיינוס, אוכל לעורר השראה לאנשים ללמוד יותר על האוקיינוס, הבעיות שהוא מתמודד איתו ומה אנחנו יכולים לעשות, כקהילה שאכפת לה מהחופים והאוקיינוס, כדי להגן עליו.

כמו שסילביה ארל אמרה אצלנו וידאו, "זו הנקודה המתוקה בהיסטוריה, הנקודה המתוקה בזמן. מעולם לא נוכל לדעת מה שאנחנו יודעים, לעולם לא תהיה לנו עוד הזדמנות טובה כמו בזמן הנוכחי לעשות משהו בנידון".