"לא המדע של אבי": אלנה מיטשל ואני משוחחים על כוחו של תיאטרון ואוקיינוס ​​משתנה

"אם הכל ביבשה היה מת מחר, הכל בים היה בסדר. אבל אם כל מה באוקיינוס ​​היה מת, גם כל מה ביבשה היה מת".

אלנה מיטשל | עיתונאי מדע קנדי ​​עטור פרסים

אלנה מיטשל עומדת על במה שחורה קטנה, במרכז עיגול לבן מצוייר בגיר בקוטר של כ-14 רגל. מאחוריה, לוח גיר מחזיק קונכיית ים גדולה, פיסת גיר ומחק. משמאלה, שולחן מכוסה זכוכית מכיל כד חומץ וכוס אחת של מים. 

אני מתבונן בשתיקה עם חבריי לקהל, יושבים על כיסא ברחבת REACH של מרכז קנדי. תערוכת COAL + ICE שלהם, תערוכת צילום דוקומנטרית המציגה את ההשפעה העמוקה של שינויי האקלים, עוטפת את הבמה ומוסיפה שכבה של אימה למחזה של אישה אחת. על מסך מקרן אחד, אש שואגת על פני שדה פתוח. מסך אחר מציג את ההרס האיטי והבטוח של כיפות קרח באנטארקטיקה. ובמרכז הכל, אלנה מיטשל עומדת ומספרת את הסיפור של איך היא גילתה שהאוקיינוס ​​מכיל את המתג לכל החיים על פני כדור הארץ.

"אני לא שחקן," מתוודה מיטשל בפניי רק שש שעות לפני כן, בין בדיקות הסאונד. אנחנו עומדים מול אחד ממסכי התערוכה. אחיזתה של הוריקן אירמה בסנט מרטין בשנת 2017 זורמת על לולאה מאחורינו, עם עצי דקל רועדים ברוח ומכוניות מתהפכות תחת שיטפון גואה. זה ניגוד מוחלט להתנהגות השלווה והאופטימית של מיטשל.

במציאות, של מיטשל חולי ים: האוקיינוס ​​העולמי במשבר מעולם לא היה אמור להיות מחזה. מיטשל החלה את הקריירה שלה כעיתונאית. אביה היה מדען, תיעד את הערבות בקנדה ולימד את מחקריו של דרווין. באופן טבעי, מיטשל הוקסם מהאופן שבו פועלות המערכות של הפלנטה שלנו.

"התחלתי לכתוב על האדמה והאווירה, אבל שכחתי מהאוקיינוס." מיטשל מסביר. "פשוט לא ידעתי מספיק כדי להבין שהאוקיינוס ​​הוא החלק הקריטי של המערכת כולה. אז כשגיליתי את זה, בדיוק יצאתי למסע הזה של שנים של חקירה עם מדענים על מה שקרה לאוקיינוס." 

גילוי זה הוביל את מיטשל לכתוב את ספרה חולי ים בשנת 2010, על השינוי בכימיה של האוקיינוס. בזמן סיור שדנה במחקר והתשוקה שלה מאחורי הספר, היא נתקלה במנהלת אמנותית פרנקו בוני. "והוא אמר, אתה יודע, 'אני חושב שאנחנו יכולים להפוך את זה למחזה'". 

בשנת 2014, בעזרת מרכז התיאטרון, המבוסס בטורונטו, והבמאים המשותפים פרנקו בוני ו ראווי ג'יין, חולי ים, המחזה, הושק. וב-22 במרץ 2022, אחרי שנים של סיורים, חולי ים ערך את הופעת הבכורה שלו בארה"ב ב- מרכז קנדי בוושינגטון הבירה. 

כשאני עומד עם מיטשל ונותן לקולה המרגיע לשטוף אותי - למרות ההוריקן על מסך התערוכה מאחורינו - אני חושב על כוחו של התיאטרון להחדיר תקווה, גם בתקופות של כאוס. 

"זו צורת אמנות אינטימית להפליא, ואני אוהב את השיחה שהיא פותחת, חלקה לא נאמרת, ביני לבין הקהל", אומר מיטשל. "אני מאמין בכוחה של אמנות לשנות לבבות ודעות, ואני חושב שהמשחק שלי נותן לאנשים הקשר להבנה. אני חושב שזה אולי עוזר לאנשים להתאהב בכדור הארץ".

ברחבת REACH, מיטשל מזכיר לנו שהאוקיינוס ​​הוא מערכת תומכת החיים העיקרית שלנו. כאשר הכימיה הבסיסית של האוקיינוס ​​משתנה, זה מהווה סיכון לכל החיים על פני כדור הארץ. היא פונה אל הלוח שלה כאשר "The Times They Are A-Changin'" של בוב דילן מהדהד ברקע. היא חורטת סדרה של מספרים בשלושה חלקים מימין לשמאל, ומתווית אותם "זמן", "פחמן" ו-"pH". במבט ראשון, המספרים מדהימים. אבל כשמיטשל מסתובב כדי להסביר, המציאות צורמת עוד יותר. 

"במשך 272 שנים בלבד, דחפנו את הכימיה של מערכות תומכות החיים של הפלנטה למקומות שלא הייתה בהם במשך עשרות מיליוני שנים. היום, יש לנו יותר פחמן דו חמצני באטמוספירה ממה שהיה לנו במשך 23 מיליון שנה לפחות... והיום, האוקיינוס ​​חומצי יותר ממה שהיה במשך 65 מיליון שנה." 

"זו עובדה מצמררת," אני מזכיר למיצ'ל במהלך בדיקת הסאונד שלה, וזה בדיוק איך מיטשל רוצה שהקהל שלה יגיב. היא נזכרת שקראה את דוח גדול ראשון על החמצת האוקיינוסים, שפורסמה על ידי החברה המלכותית של לונדון ב-2005. 

"זה היה מאוד מאוד פורץ דרך. אף אחד לא ידע על זה," מיטשל משתתק ומחייך חיוך רך. "אנשים לא דיברו על זה. עברתי מכלי מחקר אחד לאחר, ואלה באמת מדענים מעולים, והייתי אומר, 'זה מה שגיליתי עכשיו,' והם היו אומרים '...באמת?'".

כפי שמגדיר זאת מיטשל, מדענים לא חיברו את כל ההיבטים של חקר האוקיינוסים. במקום זאת, הם חקרו חלקים קטנים מכל מערכת האוקיינוסים. הם עדיין לא ידעו איך לחבר את החלקים האלה לאווירה הגלובלית שלנו. 

כיום, מדע החמצת האוקיינוסים הוא חלק גדול הרבה יותר מהדיונים הבינלאומיים ומהמסגר של סוגיית הפחמן. ובשונה מלפני 15 שנה, מדענים חוקרים כעת יצורים במערכות האקולוגיות הטבעיות שלהם ומקשרים את הממצאים הללו למה שקרה לפני מאות מיליוני שנים - כדי למצוא מגמות ונקודות טריגר מהכחדות המוניות קודמות. 

החסרון? "אני חושב שאנחנו יותר ויותר מודעים לכמה זעיר החלון באמת לעשות שינוי ולאפשר לחיים כפי שאנו מכירים אותם להמשיך", מסביר מיטשל. היא מזכירה במחזה שלה, "זה לא המדע של אבא שלי. בימי אבי, מדענים עשו קריירה שלמה כדי להסתכל על חיה אחת, להבין כמה תינוקות יש לה, מה היא אוכלת, איך היא מבלה בחורף. זה היה...בנחת."

אז מה אנו יכולים לעשות? 

"תקווה היא תהליך. זו לא נקודת סיום".

אלנה מיטשל

"אני אוהב לצטט מדענית אקלים מאוניברסיטת קולומביה, קוראים לה קייט מארוול," מיטשל עוצר לשנייה כדי להיזכר. "אחד הדברים שהיא אמרה על סבב הדוחות האחרון של הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים הוא שזה באמת חשוב להחזיק שני רעיונות בראש בבת אחת. האחת היא כמה יש לעשות. אבל השני הוא כמה רחוק כבר הגענו. ולזה הגעתי. עבורי, תקווה היא תהליך. זו לא נקודת סיום".

בכל ההיסטוריה של החיים על הפלנטה, זו תקופה יוצאת דופן. אבל לפי מיטשל, זה רק אומר שאנחנו בצומת מושלם באבולוציה האנושית, שבו יש לנו "אתגר נפלא ואנחנו מצליחים להבין איך לגשת אליו".

"אני רוצה שאנשים יידעו מה בעצם עומד על כף המאזניים ומה אנחנו עושים. כי אני חושב שאנשים שוכחים מזה. אבל אני גם חושב שחשוב לדעת שזה עדיין לא נגמר. יש לנו עוד קצת זמן לשפר את המצב, אם נבחר בכך. וכאן נכנסים לתמונה התיאטרון והאמנות: אני מאמין שזהו דחף תרבותי שיביא אותנו לאן שאנחנו צריכים להגיע".

כקרן קהילתית, קרן אושן מכירה ממקור ראשון את האתגרים בהעלאת המודעות הציבורית לנושאים בקנה מידה עולמי עצום, תוך מתן פתרונות של תקווה. האמנויות ממלאות תפקיד קריטי בתרגום מדע לקהל שאולי לומד על נושא בפעם הראשונה, ו-Sea Sick עושה בדיוק את זה. TOF גאה לשמש כשותף לקיזוז פחמן עם מרכז התיאטרון כדי לתמוך בשימור ושיקום בתי הגידול של החוף.

למידע נוסף על חולי ים, לחץ כאן. למידע נוסף על אלנה מיטשל כאן.
למידע נוסף על יוזמת החמצת האוקיינוס ​​הבינלאומית של קרן האוקיינוס, לחץ כאן.