הביטחון שלנו מתחיל - ונגמר - באוקיינוסים שלנו (חלק 1)

בשבוע שעבר, מכון שיתופי לאוקיינוסים, אקלים וביטחון קיים את הכנס הראשון שלו בקמפוס בוסטון של אוניברסיטת מסצ'וסטס - כיאה, הקמפוס מוקף במים. הנופים היפים הוסתרו על ידי מזג אוויר ערפילי רטוב ביומיים הראשונים, אבל קיבלנו מזג אוויר מפואר ביום האחרון.  
 

נציגים מקרנות פרטיות, חיל הים, חיל ההנדסה, משמר החופים, NOAA וסוכנויות ממשלתיות לא צבאיות אחרות, ארגונים ללא מטרות רווח ואקדמיה התאספו לשמוע דוברים על מגוון רחב של נושאים הקשורים למאמצים לשיפור הגלובלי ביטחון על ידי התייחסות לדאגות לגבי שינויי האקלים והשפעתם על ביטחון תזונתי, ביטחון אנרגטי, ביטחון כלכלי, כמו גם ביטחון לאומי. כפי שאמר אחד מדברי הפתיחה, "ביטחון אמיתי הוא חופש מחרדה."

הכנס התקיים במשך שלושה ימים. לפאנלים היו שני מסלולים: מסלול מדיניות ומסלול מדעי. מתמחה בקרן אושן, מתיו קניסטרארו ואני החלפנו פגישות במקביל והשווינו הערות במהלך המליאות. צפינו באחרים שהוצגו לאחרונה לכמה מהנושאים המרכזיים באוקיינוסים של זמננו בהקשר הביטחוני. עליית פני הים, החמצת האוקיינוסים ופעילות סערה היו נושאים מוכרים שנעשו מחדש במונחים ביטחוניים.  

כמה מדינות כבר נאבקות לתכנן הצפה של קהילות נמוכות ואפילו מדינות שלמות. מדינות אחרות רואות הזדמנויות כלכליות חדשות. מה קורה כאשר הדרך הקצרה מאסיה לאירופה עוברת דרך שביל הקיץ החדש שפונה על פני הקוטב הצפוני כאשר קרח הים אינו קיים עוד? כיצד אנו אוכפים הסכמים קיימים כאשר צצות סוגיות חדשות? נושאים כאלה כללו כיצד להבטיח פעולות בטוחות בשדות נפט וגז פוטנציאליים חדשים באזורים שבהם חשוך שישה חודשים בשנה ומבנים קבועים פגיעים אי פעם לקרחונים גדולים ולנזקים אחרים. נושאים נוספים שהועלו כללו גישה חדשה לדיג, תחרויות חדשות על משאבי מינרלים בעומק הים, שינוי דיג עקב טמפרטורת המים, מפלס הים ושינויים כימיים, ונעלמים של איים ותשתיות חופיות עקב עליית פני הים.  

גם למדנו הרבה. לדוגמה, הייתי מודע לכך שמשרד ההגנה האמריקאי הוא צרכן גדול של דלקים מאובנים, אבל לא ידעתי שהוא הצרכן היחיד הגדול ביותר של דלקים מאובנים בעולם. כל הפחתה בשימוש בדלק מאובנים מייצגת השפעה משמעותית על פליטת גזי חממה. הייתי מודע לכך ששיירות דלק פגיעות במיוחד להתקפות של כוחות עוינים, אבל הצטערתי לגלות שמחצית מהנחתים שנהרגו באפגניסטן ובעיראק תמכו בשיירות דלק. כל הפחתת התלות בדלק מצילה בבירור את חייהם של הצעירים והצעירות שלנו בשטח - ושמענו על כמה חידושים מדהימים שמגבירים את ההסתמכות העצמית של יחידות קדימה ובכך מקטינים את הסיכון.

המטאורלוג ג'ף מאסטרס, צייד ההוריקנים לשעבר ומייסד Wunderground, נתן מבט משעשע אם מפוכח על האפשרויות עבור "12 הפוטנציאלים המובילים של 100 מיליארד דולר אסונות הקשורים למזג אוויר" שיכולים להתרחש לפני 2030. נראה שרוב האפשרויות נמצאות בארצות הברית. למרות שציפיתי שהוא יצטט הוריקנים וציקלונים פוטנציאליים שפוגעים באזורים פגיעים במיוחד, הופתעתי מהתפקיד הגדול של הבצורת בעלויות הכלכליות ובאובדן חיי אדם - אפילו בארצות הברית - וכמה יותר תפקידה. עשוי לשחק קדימה בהשפעה על המזון והביטחון הכלכלי.

היה לנו העונג לצפות ולהקשיב, כשהמושל פטריק דבאל העניק פרס מנהיגות לשר חיל הים האמריקני ריי מאבוס, שמאמציו לכוון את חיל הים וחיל הנחתים שלנו לעבר אבטחת אנרגיה משקפים את המחויבות של חיל הים בכללותו ל- צי בר קיימא, עצמאי ועצמאי יותר. השר מאבוס הזכיר לנו שהמחויבות המרכזית שלו היא לצי הטוב והיעיל ביותר שהוא יכול לקדם - ושהצי הירוק, ויוזמות אחרות - מייצגים את הדרך האסטרטגית ביותר קדימה לביטחון עולמי. חבל שוועדות הקונגרס הרלוונטיות מנסות לחסום את הדרך ההגיונית הזו לשיפור הסתמכות עצמית של ארה"ב.

הייתה לנו גם הזדמנות לשמוע מפאנל מומחים בנושא הסברה ותקשורת באוקיינוסים, על החשיבות של שיתוף הציבור בתמיכה במאמצים להפוך את מערכת היחסים שלנו עם האוקיינוסים והאנרגיה לחלק מהביטחון הכלכלי, החברתי והסביבתי הכולל שלנו. חבר פאנל אחד היה פרויקט האוקיינוסווי יינג וונג, שהציג מצגת נמרצת על הפערים שנותרו באוריינות האוקיינוס ​​והצורך לנצל כמה אכפת לכולנו מהאוקיינוס.

כחברה בפאנל הסופי, תפקידי היה לעבוד עם חברי הפאנל כדי לבחון את ההמלצות של חברינו לשלבים הבאים ולסנתז את החומר שהוצג בכנס.   

זה תמיד מעניין לעסוק בשיחות חדשות על הדרכים הרבות שבהן אנו מסתמכים על האוקיינוסים לרווחתנו הגלובלית. מושג הביטחון - בכל רמה - היה, ומהווה, מסגרת מעניינת במיוחד לשימור האוקיינוס.