פלסטיק מגדיר את האוקיינוס ​​העתידי שלנו

היום לפני 49 שנים הסרט, "הבוגר", הופיע לראשונה בבתי הקולנוע בארה"ב ובכך עיגן את השורה המפורסמת של מר מקגווייר לגבי הזדמנויות עתידיות - זו רק מילה אחת, "פלסטיק". הוא לא דיבר על האוקיינוס, כמובן. אבל הוא יכול היה להיות.  

למרבה הצער, הפלסטיק מגדיר את האוקיינוס ​​העתידי שלנו. גושים גדולים וחתיכות זעירות, אפילו חרוזים ומיקרו-פלסטיק, יצרו סוג של מיאזמה עולמית שמפריעה לחיי האוקיינוס ​​כמו שסטטי מפריע לתקשורת. רק יותר גרוע. מיקרופייבר נמצאים בבשר הדגים שלנו. פלסטיק בצדפות שלנו. פלסטיק מפריע לחיפוש מזון, משתלות וצמיחה.   

אז, כשאני חושב על פלסטיק ועד כמה הבעיה באמת עצומה, אני חייב לומר שאני אסיר תודה לכל מי שעובד על מציאת פתרונות לפלסטיק באוקיינוס, ואני אסיר תודה באותה מידה לכל מי שעוזר להרחיק את הפלסטיק. אוקיינוס. כלומר כל מי שמקפיד על האשפה שלו, שנמנע מפלסטיק לשימוש חד פעמי, מי אוסף את המלטה שלו ואת בדלי הסיגריות, ומי שבוחר במוצרים שאינם מכילים מיקרו-חרוזים. תודה.  

אנו נרגשים להיות חלק משיחות המממנים על היכן קרנות יכולות להשקיע בפלסטיק ביעילות. יש ארגונים גדולים שעושים עבודה טובה בכל רמה. אנו שמחים על ההתקדמות שהושגה באיסור השימוש במיקרו-חרוזים, ומקווים שצעדי חקיקה אחרים יפעלו גם כן. יחד עם זאת, עצוב שבמדינות מסוימות כמו פלורידה, קהילות חוף אינן מורשות לאסור על פלסטיק לשימוש חד פעמי, לא משנה מה זה עולה להן, או לאוקיינוס ​​שלנו, כדי להתמודד עם ההשלכות של סילוק לא נכון.  

דבר אחד שאתה שם לב באזורי החוף שלנו הוא כמה עבודה נדרשת כדי לשמור על חופים נקיים מספיק כדי שאנשים ייהנו מהם. סקירת חוף מקוונת אחת שקראתי אמרה 
"החוף לא נגרף, היו אצות ואשפה בכל מקום, ובחניון היו בקבוקים ריקים, פחיות ושברי זכוכית. לא נחזור.”  

בשיתוף עם JetBlue, The Ocean Foundation התמקדה בכמה זה עולה ליישובי החוף בהפסד הכנסות כשהחופים נראים מלוכלכים. האצות הן עניין של טבע כמו החול, הים, הקונכיות והשמים. המלטה לא. ואנו מצפים שקהילות האיים והחוף יזכו לתועלת כלכלית משמעותית מניהול אשפה טוב יותר. וחלק מהפתרון הזה הוא מזעור הפסולת מלכתחילה, ולוודא שהיא נתפסת כראוי. כולנו יכולים להיות חלק מהפתרון הזה.