הצלת צבי ים - נקודת מבט של מתמחה

מאת קמפבל האו, מתמחה במחקר, קרן האוקיינוס 

במהלך השנים, קרן האוקיינוס ​​שמחה לארח מתמחים במחקר ומנהלה שעזרו לנו להשיג את המשימה שלנו גם כשהם למדו יותר על כוכב הלכת האוקיינוס ​​שלנו. ביקשנו מכמה מאותם מתמחים לשתף את החוויות שלהם הקשורות לאוקיינוס. הבא הוא הראשון בסדרה של פוסטים בבלוג המתמחים ב-TOF.

ההתמחות ב-The Ocean Foundation קבעה את הבסיס לסקרנות האוקיינוס ​​שלי. עבדתי עם TOF במשך שלוש שנים, למדתי על מאמצי שימור האוקיינוסים והזדמנויות ברחבי העולם. חווית האוקיינוס ​​שלי קודם לכן כללה בעיקר ביקורים בחוף והערצה לכל האקווריומים. ככל שלמדתי יותר על TEDs (מכשירים להרחקת צבים), דגי אריה פולשים באיים הקריביים והחשיבות של כרי דשא ים, התחלתי לרצות לראות את זה בעצמי. התחלתי בכך שרכשתי את רישיון הצלילה של PADI ויצאתי לצלול בג'מייקה. אני זוכר בבירור כשראינו תינוק צב הוקסביל גולש על פניו, ללא מאמץ ושלווה. הגיע הזמן שמצאתי את עצמי על החוף, 2000 מייל מהבית, מול מציאות אחרת.

בסיירת הלילה הראשונה שלי חשבתי לעצמי, 'אין סיכוי שאצליח עוד שלושה חודשים...' זה היה ארבע וחצי שעות ארוכות של עבודה קשה באופן בלתי צפוי. החדשות הטובות הן שלפני הגעתי, הם ראו רק את עקבותיהם של כמה צבים. באותו לילה נתקלנו בחמישה אוליב רידלי כשהם עלו מהאוקיינוס ​​לקנן ואת הקנים של שבעה נוספים.

כאשר כל קן מכיל בין 70 ל-120 ביצים, הם החלו להכביד במהירות על התרמילים והתיקים שלנו בזמן שאספנו אותם להגנה עד שהם בקעו. לאחר שהלכנו בחוף של כמעט 2 קילומטרים, 4.5 שעות לאחר מכן, חזרנו למדגרה כדי לקבור מחדש את הקינים שהתאוששו. העבודה הפיזית המתישה, המתגמלת והמפתיעה הזו הפכה לחיי לשלושת החודשים הבאים. אז איך הגעתי לשם?

לאחר שסיימתי את לימודיו באוניברסיטת ויסקונסין, מדיסון ב-2011, החלטתי שאנסה את כוחי בשימור האוקיינוסים ברמה הבסיסית ביותר שלו: בשטח. לאחר מחקר, מצאתי תוכנית לשימור צבי ים בשם PRETOMA בגואנקסטה, קוסטה ריקה. PRETOMA היא מלכ"ר בקוסטה ריקה שיש לה קמפיינים שונים המתמקדים בשימור ימי ומחקר ברחבי המדינה. הם שואפים לשמר את אוכלוסיות ראש הפטיש באיי קוקוס והם עובדים עם דייגים כדי לשמור על שיעורי תפיסה ברי קיימא. אנשים מכל העולם פונים להתנדב, להתמחות או לסייע במחקר השטח. במחנה שלי היו 5 אמריקאים, 2 ספרדים, 1 גרמני ו-2 קוסטה ריקנים.

הלכתי לשם בסוף אוגוסט 2011 כעוזר פרויקט לעבוד על חוף מרוחק, 19 ק"מ מהעיר הקרובה ביותר. החוף נקרא Playa Caletas והמחנה היה תקוע בין שמורת ביצות לאוקיינוס ​​השקט. התפקידים שלנו כללו מגוון שלם של משימות: מבישול ועד ארגון שקיות סיור ועד פיקוח על המדגרה. בכל לילה, אני ושאר עוזרי הפרויקט היינו מסיירים 3 שעות בחוף כדי לחפש צבי ים מקננים. את החוף הזה פקדו אוליב רידלי, הירוקים ומדי פעם Leatherback בסכנת הכחדה חמורה.

כשנתקלנו במסלול, כשכל האורות שלנו כבויים, היינו הולכים בעקבות המסלול שהוביל אותנו לקן, קן שווא או צב. כשמצאנו צב מקנן, היינו לוקחים את כל המידות שלו ומתייגים אותן. צבי ים נמצאים בדרך כלל במה שנקרא "טראנס" בזמן הקינון ולכן הם אינם מוטרדים באותה מידה מהאורות או מהפרעות קטנות שעלולות להתרחש בזמן שאנו מתעדים את הנתונים. אם היה לנו מזל, הצב היה חופר את הקן שלו ונוכל למדוד ביתר קלות את העומק הסופי של הקן הזה ולאסוף את הביצים ללא מאמץ כשהיא הטילה אותן. אם לא, אז היינו ממתינים בצד כשהצב קובר ודחוס את הקן לפני שנחזור לים. לאחר שחזרנו למחנה, בכל מקום בין 3 ל-5 שעות לאחר מכן, היינו קוברים מחדש את הקינים באותם עומקים ובמבנה דומה כפי שהם מוצאים.

החיים במחנה לא היו קלים. לאחר שעמד על משמר המדגרה במשך שעות, זה היה די מייאש למצוא קן בפינה הרחוקה של החוף, חפור, עם ביצים שנאכלו על ידי דביבון. היה קשה לפטרל בחוף ולהגיע לקן שכבר נאסף על ידי צייד. הגרוע מכל, היה כאשר צב ים בוגר לגמרי היה נשטף על החוף שלנו ומת מקרע בעורפו, כנראה שנגרם מסירת דייגים. ההתרחשויות הללו לא היו נדירות והכישלונות היו מתסכלים עבור כולנו. ניתן היה למנוע חלק ממקרי המוות של צבי הים, מהביצים ועד הדגירים. אחרים היו בלתי נמנעים. כך או כך, הקבוצה שאיתה עבדתי התקרבה מאוד וכל אחד יכול היה לראות עד כמה דאגנו להישרדות המין הזה.

עובדה מדאיגה אחת שגיליתי אחרי חודשי העבודה שלי על החוף הייתה עד כמה היצורים הקטנים האלה היו שבירים וכמה הם צריכים לסבול כדי לשרוד. נראה היה שכמעט כל חיה או דפוס מזג אוויר טבעי מהווה איום. אם זה לא היה חיידקים או חרקים, זה היה בואש או דביבונים. אם זה לא היה נשרים וסרטנים זה היה טובע ברשת של דייגים! אפילו דפוסי מזג אוויר משתנים יכולים לקבוע אם הם שרדו את השעות הראשונות שלהם. נראה היה שליצורים הקטנים, המורכבים והנפלאים האלה יש את כל הסיכויים נגדם. לפעמים היה קשה לראות אותם עושים את דרכם לים, בידיעה של כל מה שיתמודדו.

העבודה על החוף עבור PRETOMA הייתה מתגמלת ומתסכלת כאחד. הרגשתי שהתחדשתי על ידי קן בריא גדול של צבים שבוקע ומדשדש בבטחה לים. אבל כולנו ידענו שרבים מהאתגרים שעומדים בפני צב ים אינם בידינו. לא יכולנו לשלוט על השרימפרים שסירבו להשתמש ב-TED. לא יכולנו להפחית את הביקוש לביצי צבי ים הנמכרות בשוק למזון. התנדבות בשטח, אכן ממלאת תפקיד קריטי — אין בכך ספק. אבל לעתים קרובות חשוב לזכור שכמו בכל מאמצי השימור, ישנן מורכבויות ברמות מרובות שיש לטפל בהן כדי לאפשר הצלחה אמיתית. העבודה עם PRETOMA סיפקה פרספקטיבה על עולם השימור שמעולם לא הכרתי קודם. היה לי מזל שלמדתי את כל זה בזמן שחוויתי את המגוון הביולוגי העשיר של קוסטה ריקה, האנשים הנדיבים והחופים המדהימים.

קמפבל האו שימשה כמתמחה במחקר ב-The Ocean Foundation בזמן שהשלימה את התואר בהיסטוריה באוניברסיטת ויסקונסין. קמפבל בילתה את שנתה הצעירה בחו"ל בקניה, שם אחת מהמשימות שלה הייתה עבודה עם קהילות דייגים סביב אגם ויקטוריה.