עצור את האשפה

מאת Mark J. Spalding, נשיא, The Ocean Foundation בלוג זה הופיע במקור ב נופי האוקיינוס ​​של NatGeo

פעם האמנו שהאוקיינוס ​​גדול מכדי להיכשל, שנוכל להוציא כמה שיותר דגים ולהשליך לכמה אשפה, פסולת וזיהום שנרצה. עכשיו, אנחנו יודעים שטעינו. ולא רק שטעינו, אנחנו צריכים לעשות את זה נכון. מקום אחד טוב להתחיל בו? עצירת זרימת החומר הרעים הנכנס לים.

אנחנו צריכים למצוא את הדרך שמנתבת את האינטראקציה האנושית עם האוקיינוס ​​והחופים לעבר עתיד בר קיימא על ידי בניית קהילה חזקה, תוססת ומקושרת היטב של פרויקטים המגיבה ביעילות לנושא הדחוף של זריקת החופים והאוקיינוס ​​שלנו.

עלינו להגביר את הסיקור התקשורתי והשוק הפיננסי להזדמנויות המשחזרות ותומכות בבריאות ובקיימות של חופי העולם והאוקיינוס:
▪ כדי שהמודעות הציבורית והמשקיעים תגדל
▪ כדי שקובעי מדיניות, משקיעים ועסקים יגדילו את הידע והעניין שלהם
▪ כך שמדיניות, שווקים והחלטות עסקיות ישתנו
▪ כדי שנהפוך את מערכת היחסים שלנו עם האוקיינוס ​​מהתעללות לניהול
▪ כדי שהאוקיינוס ​​ימשיך לספק את הדברים שאנחנו אוהבים, צריכים ורוצים.

לאלו העוסקים בנסיעות ותיירות, האוקיינוס ​​מספק דברים שהתעשייה תלויה בהם לפרנסה ולרווחים של בעלי המניות: יופי, השראה, בילוי וכיף. חברות תעופה, כמו השותף החדש והחדש שלנו JetBlue, מטסות את לקוחותיה לחופים יפים, (שנקרא להם חופשות כחולות?), בעוד אנחנו והשותפים שלנו המתמקדים בשימור מגנים על הכחול. מה אם היינו יכולים למצוא את הדרך ליישר אינטרסים וליצור נהג עסקי כלכלי חדש וייחודי לעצור את הררי האשפה שמוצאים את דרכם אל הכחול, אל החופים שלנו, ובכך מאיים על פרנסת יישובי החוף ואפילו תעשיית הנסיעות עצמו?

לכולנו יש קשר רגשי עמוק לחופים ולאוקיינוס. בין אם זה להפגת מתחים, השראה ובילוי, כשאנחנו מטיילים לים, אנחנו רוצים שהוא יעמוד בזיכרונותינו הטובים או בצילומים היפים שהיוו השראה לבחירה שלנו. ואנחנו מאוכזבים כשזה לא קורה.

כבר זמן רב האמנו שחוף מכוסה פסולת ואשפה הוא פחות אטרקטיבי, פחות מושך, ולכן פחות סביר שיקרא לנו לחזור לבקר שוב ושוב. אנחנו זוכרים את האשפה, לא את החול, את השמים, או אפילו את האוקיינוס. מה אם נוכל להוכיח שאמונה זו נתמכת בראיות המראות כיצד הרושם השלילי הזה משפיע על ערך ההון הטבעי של קהילת חוף? מה אם יש ראיות לכך שהכנסות חברת התעופה מושפעות מאיכות החופים? מה אם הראיות האלה מספיק ספציפיות כדי לעניין בדוחות הכספיים? במילים אחרות, ערך שניתן לכמת בצורה מדויקת יותר, עם השפעות ברורות יותר, כך שהופך למנוף חזק יותר מסתם הלחץ החברתי שמביא הכוונות הטובות, ומזיז את כולם מהצד ואל מאמץ הניקיון.

אז מה אם נפתח תוכנית להגנה על משאבי טבע ימיים, נציג את הערך של חופים נקיים וקושר ישירות את האקולוגיה ואת חשיבות הטבע למדידת הבסיס של חברת התעופה - מה שהתעשייה מכנה "הכנסה לכל מייל מושב זמין" (RASM)? האם התעשייה תקשיב? האם מדינות שהתמ"ג שלהן תלוי בתיירות יקשיבו? JetBlue ו-The Ocean Foundation הולכים לגלות.

אנו לומדים יותר מדי יום על היכולת המדהימה של פלסטיק ואשפה אחרת להישאר איום על מערכות האוקיינוסים ועל בעלי החיים שבתוכם. כל פיסת פלסטיק שנשארה אי פעם באוקיינוס ​​עדיין שם - רק בחתיכות קטנות מתמיד שמתפשרות על הליבה של שרשרת המזון. לפיכך, אנו חושבים שלבריאות ולמראה של יעד תיירות יש השפעה ישירה על ההכנסות. אם נוכל להציב ערך דולר ממשי על מדד זה של חופים בריאים, אנו מקווים שהוא ידגיש את החשיבות של שימור האוקיינוס, ובכך ישנה את מערכת היחסים שלנו עם החופים והאוקיינוס.
אנא הצטרפו אלינו בתקווה שהשנה החדשה תביא איתה את הניתוח המשתנה העסקי המפריע הזה שיכול להוביל לפתרונות בקנה מידה עבור חברת תעופה, ועבור מדינות התלויות בתיירות - כי החופים והאוקיינוס ​​דורשים את תשומת הלב והטיפול שלנו כדי להיות בריאים. ואם האוקיינוס ​​לא בריא, גם אנחנו לא.