מאת מארק ג'יי ספלדינג, נשיא

Untitled.pngיום שלישי בבוקר, התעוררנו לחדשות רעות על תאונת ספנות במימי בנגלדש. ה-Southern Star-7, מכלית התנגשה בספינה אחרת והתוצאה הייתה דליפה של כ-92,000 ליטרים של שמן לכבשן. השילוח לאורך הנתיב הופסק והספינה הטבועה נגררה בהצלחה לנמל ביום חמישי, ועצרה שפיכה נוספת. עם זאת, הנפט שדלף ממשיך להתפשט באחד מאזורי הטבע היקרים ביותר באזור, מערכת יערות המנגרובים על החוף הידועה בשם סונדרבנס, אתר מורשת עולמית של אונסק"ו מאז 1997 ויעד תיירות פופולרי.  

ליד מפרץ בנגל באוקיינוס ​​ההודי, הסונדרבנס הוא אזור המשתרע על פני הדלתות של נהר הגנגס, ברהמפוטרה ומגהנה, ויוצר את יער המנגרובים הגדול בעולם. זה ביתם של בעלי חיים נדירים כמו הנמר הבנגלי ומינים מאוימים אחרים כמו דולפיני הנהר (אירוואדי וגנגס) ופיתונים הודיים. בנגלדש הקימה את האזורים המוגנים על הדולפינים בשנת 2011, כאשר גורמים רשמיים נודעו לכך שהסונדרבאן מארחת את האוכלוסייה הידועה הגדולה ביותר של דולפינים אירוואדיים. הספנות המסחרית נאסרה ממימיה בסוף שנות ה-1990, אך הממשלה התירה פתיחה זמנית מחדש של נתיב שיט לשעבר בעקבות הסחף של הנתיב החלופי ב-2011.

דולפינים אירוואדי גדלים עד שמונה מטרים באורך. הם דולפינים חסרי מקור כחול-אפור עם ראש מעוגל ותזונה שהיא בעיקר דגים. הם קשורים בקשר הדוק לאורקה והם הדולפין היחיד שידוע לירוק בזמן האכלה והתרועעות חברתית. מלבד בטיחות השיט, האיומים על האיראוואדי כוללים הסתבכות בציוד דיג ואובדן בית גידול עקב התפתחות האדם ועליית פני הים.  

הבוקר, למדנו מה-BBC, כי "ראש רשות הנמל המקומית אמר לכתבים שדייגים ישתמשו ב'ספוגים ושקים' כדי לאסוף את הנפט שנשפך, שהתפשט על פני שטח של 80 קילומטרים". בעוד שעל פי הדיווחים הרשויות שולחות חומרי פיזור לאזור, לא ברור כלל ששימוש בכימיקלים יועיל לדולפינים, למנגרובים או לבעלי החיים האחרים שחיים במערכת העשירה הזו. למעשה, בהתחשב בנתונים המתעוררים מאסון Deepwater Horizon 2010 במפרץ מקסיקו, אנו יודעים שלחומרי פיזור יש השפעות רעילות ארוכות טווח על חיי האוקיינוס, ועוד, שהם עלולים להפריע לפירוק הטבעי של הנפט במים , מה שמבטיח שהוא נשאר על קרקעית האוקיינוס ​​וניתן לעורר סופות.

Untitled1.png

כולנו יודעים שהמרכיבים הכימיים של נפט (כולל מוצרים כמו גז או סולר) יכולים להיות קטלניים לצמחים ובעלי חיים, כולל בני אדם. בנוסף, שמן של עופות ים וחיות ים אחרות יכול להפחית את יכולתם לווסת את טמפרטורת הגוף, ולהוביל למוות. הסרת השמן דרך בומים ואמצעים אחרים היא אסטרטגיה אחת. מריחת חומרים כימיים היא אחרת.  

חומרים מפזרים מפרקים את השמן לכמויות קטנות ומעבירים אותו למטה בעמודת המים, ובסופו של דבר מתיישבים על קרקעית האוקיינוס. חלקיקי השמן הקטנים יותר נמצאו גם ברקמות של בעלי חיים ימיים ומתחת לעור של חוף אנושי לנקות מתנדבים. עבודה שנחתמה עם מענקים מ-The Ocean Foundation זיהתה מספר השפעות רעילות על דגים ויונקים מהידועים והמשולבים, במיוחד ליונקים ימיים.

לדליפת נפט יש השפעות שליליות קצרות וארוכות טווח, במיוחד על מערכות טבעיות פגיעות כמו יערות המנגרובים המלוחים של הסונדרבאן והמגוון הרחב של החיים התלוי בהם. לנו נותר רק לקוות שהשמן ייסגר במהירות ושהוא יפגע מעט יחסית בקרקעות ובצמחים. קיים חשש כבד שגם דיג מחוץ לאזור המוגן יושפע מהדליפה.  

קליטה מכנית היא בהחלט התחלה טובה, במיוחד אם ניתן לשמור במידה מסוימת על בריאות העובדים. אומרים שהנפט כבר החל להתפשט דרך דוכני מנגרובים ובריכות באזורים רדודים ובשטחי בוץ ויוצרים אתגר ניקוי רחב עוד יותר. צודקות הרשויות להיות זהירות ביישום כימיקלים כלשהם באזורים מימיים פגיעים כל כך, במיוחד מכיוון שיש לנו מעט ידע כיצד כימיקלים אלה, או שילוב הכימיקלים/שמן משפיעים על החיים במים אלה. אנו גם מקווים שהרשויות ישקלו את בריאותו ארוכת הטווח של המשאב העולמי היקר הזה ויבטיחו שהאיסור על משלוח יוחזר לצמיתות בהקדם האפשרי. בכל מקום שבו מתרחשות פעילויות אנושיות באוקיינוס, על ובקרבת האוקיינוס, זו האחריות הקולקטיבית שלנו למזער את הפגיעה במשאבי הטבע החיים בהם כולנו תלויים.


קרדיט תמונה: UNEP, WWF