נקסוס האקלים של האוקיינוס

היום ארצות הברית מצטרפת מחדש להסכם פריז, המחויבות העולמית להילחם בשינויי האקלים באמצעות פעולות לאומיות ושיתוף פעולה בינלאומי. זה ישאיר רק שבע מדינות מתוך 197 שאינן צד להסכם. היציאה מהסכם פריז, שאליו הצטרפה ארה"ב ב-2016, הייתה, בחלקה, כישלון להכיר בכך שהעלויות וההשלכות של אי-פעולה יעלו בהרבה על העלויות של טיפול בשינויי האקלים. החדשות הטובות הן שאנו חוזרים להסכם מושכלים ומצוידים טוב יותר לבצע את השינויים הדרושים ממה שהיינו בעבר.

בעוד שהשיבוש האנושי באקלים הוא האיום הגדול ביותר על האוקיינוס, האוקיינוס ​​הוא גם בעל בריתנו הגדול ביותר במאבק בשינויי האקלים. אז בואו נתחיל לעבוד כדי לשחזר את היכולת של האוקיינוס ​​עצמו לספוג ולאגור פחמן. בואו נבנה את היכולת של כל מדינת חוף ואיים לנטר ולעצב פתרונות למימי ארצם. בואו נשקם כרי עשב ים, ביצות מלח ויערות מנגרובים ובכך נגן על קווי החוף על ידי הפחתה של גלי הסערה. בואו ניצור מקומות עבודה והזדמנויות פיננסיות חדשות סביב פתרונות מבוססי טבע כאלה. בואו נמשיך באנרגיה מתחדשת מבוססת אוקיינוס. יחד עם זאת, בואו נשחרר את הפחמן בשילוח, נפחית את הפליטות מתחבורה מבוססת אוקיינוס ​​ונשתמש בטכנולוגיות חדשות כדי להפוך את השילוח ליעל יותר.

העבודה הנדרשת להשגת יעדי הסכם פריז תימשך בין אם ארה"ב צד להסכם ובין אם לאו - אך יש לנו הזדמנות להשתמש במסגרת שלו כדי לקדם את המטרות הקולקטיביות שלנו. שחזור הבריאות והשפע של האוקיינוס ​​הוא אסטרטגיה מנצחת ושוויונית כדי למתן את ההשפעות הקשות ביותר של שינויי האקלים ולתמוך בכל החיים באוקיינוס ​​- לטובת האנושות כולה.

מארק ג'יי ספלדינג מטעם קרן האוקיינוס