הוואקיטה

פחדתי מהיום הזה כבר הרבה זמן, פאנל "הלקחים" שלאחר המוות: "שימור, מחלוקת ואומץ במפרץ העליון של קליפורניה: לחימה במערבולת הווקיטה"

הלב שלי כאב כשהקשבתי לחבריי ולעמיתיי הוותיקים, לורנצו רוחאס-ברכו¹ ופרנסס גולנד², קולותיהם נשברים ביציע המדווחים על הלקחים שנלמדו מכישלון המאמצים להציל את הווקיטה. הם, כחלק מצוות ההחלמה הבינלאומי³, ורבים אחרים ניסו כל כך קשה להציל את הפורפור הקטנה והייחודית הזו שנמצאת רק בחלק הצפוני של מפרץ קליפורניה.

בהרצאתו של לורנצו, הוא הזכיר את הטוב, הרע והמכוער בסיפור ואקיטה. קהילה זו, הביולוגים והאקולוגים של היונקים הימיים עשו מדע יוצא מן הכלל, כולל פיתוח דרכים מהפכניות להשתמש באקוסטיקה כדי לספור את החזירים הנמצאים בסכנת הכחדה ולהגדיר את הטווח שלהם. בשלב מוקדם, הם קבעו שהוואקיטה בדעיכה מכיוון שהם טובעים כשהם הסתבכו ברשתות דיג. לפיכך, המדע גם קבע שהפתרון הפשוט לכאורה היה להפסיק את הדיג עם הציוד הזה בבית הגידול של וואקיטה - פתרון שהוצע כאשר הווקיטה עדיין מנתה למעלה מ-500.

הרע הוא כישלונה של ממשלת מקסיקו להגן בפועל על הוואקיטה ועל המקלט שלה. חוסר נכונות של עשרות שנים לפעול להצלת הוואקיטה על ידי רשויות הדיג (והממשלה הלאומית) פירושה אי הפחתת מלכוד הלוואי וכישלון להרחיק את דייגי השרימפס משמורת ואקיטה, וכישלון בעצירת הדיג הבלתי חוקי של הטוטובה בסכנת הכחדה, שלפוחית ​​השתן שלו נמכרת בשוק השחור. חוסר הרצון הפוליטי הוא חלק מרכזי בסיפור הזה, ולפיכך אשם מרכזי.

המכוער, הוא סיפור השחיתות ותאוות הבצע. איננו יכולים להתעלם מתפקידם העדכני יותר של קרטלי הסמים בסחר בשלפוחיות הציפה של דגי הטוטאבה, תשלום לדייגים שיעברו על החוק, ואיומים על סוכנויות אכיפה עד וכולל הצי המקסיקני. שחיתות זו התפשטה לקציני ממשלה ודייגים בודדים. זה נכון שהסחר בחיות בר הוא התפתחות עדכנית יותר, ולכן, זה לא נותן תירוץ לחוסר הרצון הפוליטי לנהל אזור מוגן כדי להבטיח שהוא אכן מספק הגנה.

ההכחדה הקרובה של הוואקיטה אינה קשורה לאקולוגיה וביולוגיה, היא עוסקת ברעים ובמכוערים. מדובר בעוני ושחיתות. המדע אינו מספיק כדי לאכוף את היישום של מה שאנו יודעים להצלת מין.

ואנחנו מסתכלים על רשימה מצטערת של המינים הבאים בסכנת הכחדה. בשקופית אחת, לורנצו הראה מפה שחפפה את דירוגי העוני והשחיתות העולמיים עם לוונים קטנים בסכנת הכחדה. אם יש לנו איזושהי תקווה להציל את הבא של החיות האלה, ואת הבא, אנחנו צריכים להבין איך לטפל הן בעוני והן בשחיתות.

בשנת 2017 צולמה תמונה של נשיא מקסיקו (שסמכויותיו נרחבות), קרלוס סלים, אחד האנשים העשירים בעולם, וכוכב הקופות והשומר המסור ליאונרדו דיקפריו כשהם התחייבו לעזור להציל את הוואקיטה, אשר מנה אז כ-30 בעלי חיים, ירידה מ-250 בשנת 2010. זה לא קרה, הם לא הצליחו להפגיש את הכסף, טווח התקשורת והרצון הפוליטי להתגבר על הרע והמכוער.

כפי שאנו יודעים היטב, הסחר בחלקים נדירים של בעלי חיים בסכנת הכחדה מוביל אותנו לעתים קרובות לסין והטוטאבה המוגנת בעולם אינה יוצאת דופן. שלטונות ארה"ב יירטו מאות קילוגרמים של שלפוחית ​​שחייה בשווי עשרות מיליוני דולרים אמריקאים כשהוברחו מעבר לגבול כדי להטיס את האוקיינוס ​​השקט. בתחילה, ממשלת סין לא שיתפה פעולה בטיפול בסוגיית שלפוחית ​​השתן הציפה של Vaquita ו-Totoba, משום שנמנעה מאחד מאזרחיה ההזדמנות לבנות אתר נופש באזור מוגן אחר דרומה יותר במפרץ קליפורניה. עם זאת, ממשלת סין עצרה והעמידה לדין את אזרחיה שהם חלק מהמאפיה הבלתי חוקית של הסחר בטוטובה. מקסיקו, למרבה הצער, לא העמידה אף אחד לדין, מעולם.

אז מי בא להתמודד עם הרע והמכוער? המומחיות שלי, ולמה הוזמנתי לפגישה הזו⁴ הוא לדבר על הקיימות של מימון אזורים מוגנים ימיים (MPAs), כולל אלה של יונקים ימיים (MMPAs). אנו יודעים ששטחים מוגנים מנוהלים היטב ביבשה או בים תומכים בפעילות כלכלית כמו גם בהגנה על מינים. חלק מהדאגה שלנו היא שכבר אין מספיק מימון למדע ולניהול, ולכן קשה לדמיין איך לממן את ההתמודדות עם הרע והמכוער.

כמה זה עולה? את מי אתה מממן כדי ליצור ממשל תקין, רצון פוליטי וכדי לסכל שחיתות? איך מייצרים את הרצון לאכוף את החוקים הרבים הקיימים כך שעלות הפעילויות הבלתי חוקיות תהיה גדולה מההכנסות שלהן וכך ייצרו יותר תמריצים להמשך פעילות כלכלית חוקית?

יש עדיפות לעשות זאת וברור שנצטרך לקשר את זה ל-MPAs ו-MMPAs. אם אנחנו מוכנים לקרוא תיגר על סחר בחיות בר וחלקים של בעלי חיים, כחלק מהמאבק בסחר בבני אדם, סמים ואקדחים, עלינו ליצור קישור ישיר לתפקידם של MPA ככלי אחד בשיבוש סחר כזה. נצטרך להעלות את החשיבות של יצירה והבטחה של MPA יעילים ככלי למניעת סחר שכזה, אם הם עומדים לקבל מימון הולם כדי למלא תפקיד משבש שכזה.

בהרצאתה, ד"ר פרנסס גוללנד תיארה בקפידה את הבחירה המייסרת לנסות ללכוד כמה ואקיטות ולשמור אותן בשבי, דבר שהוא חרדה כמעט לכל מי שעובד באזורים מוגנים של יונקים ימיים ונגד שבי יונקים ימיים לתצוגה (כולל היא) .

העגל הצעיר הראשון נעשה חרד מאוד ושוחרר. העגל לא נראה מאז, ולא דווח על מת. גם החיה השנייה, נקבה בוגרת, החלה להראות במהירות סימנים משמעותיים של חרדה ושוחררה. היא מיד הסתובבה ב-180 מעלות ושחה בחזרה לזרועותיהם של אלה ששחררו אותה ומתו. ניתוח נתח גילה שהנקבה בת ה-20, המשוערת, עברה התקף לב. בכך הסתיים המאמץ האחרון להציל את הווקיטה. ולפיכך, מעט מאוד בני אדם נגעו אי פעם באחד מהחושנים האלה בזמן שהם היו בחיים.

הוואקיטה עדיין לא נכחדה, שום הצהרה רשמית לא תגיע לזמן מה. עם זאת, מה שאנחנו כן יודעים הוא שה-Vaquita עשוי להיות נדון. בני אדם עזרו למינים להתאושש ממספרים קטנים מאוד, אך המינים הללו (כגון קונדור קליפורניה) הצליחו לגדל בשבי ולשחרר אותם (ראה מסגרת). ככל הנראה גם הכחדת הטוטאבה - הדג הייחודי הזה כבר היה מאוים על ידי דיג יתר ואובדן זרימת מים מתוקים מנהר הקולורדו עקב הסטה מפעילות אנושית.

אני יודע שהחברים והקולגות שלי שהשתתפו בעבודה הזו מעולם לא ויתרו. הם גיבורים. לרבים מהם איימו חייהם על ידי הנרקוס, והדייגים הושחתו על ידיהם. לוותר לא הייתה אופציה עבורם, וזו לא צריכה להיות אופציה עבור אף אחד מאיתנו. אנו יודעים שהוואקיטה והטוטאבה וכל מין אחר תלויים בבני אדם כדי להתמודד עם האיומים על עצם קיומם שבני האדם יצרו. עלינו לשאוף ליצור את הרצון הקולקטיבי לתרגם את מה שאנו יודעים להגנה ולהחלמה של מינים; שאנו יכולים לקבל באופן גלובלי את האחריות להשלכות של חמדנות האדם; ושכולנו יכולים להשתתף במאמצים לקדם את הטוב, ולהעניש את הרעים והמכוערים.

¹ Comisión Nacional para el Conocimiento y Uso de la Biodiversidad, מקסיקו
² מרכז יונקים ימיים, ארה"ב
³ CIRVA—Comité Internacional para la Recuperación de la Vaquita
⁴ הקונגרס הבינלאומי החמישי על אזורים מוגנים יונקים ימיים, בקוסטה נווארינו, יוון