מסעותיו של אדמירל ג'נג הא

ברכות מסינגפור. אני כאן כדי להשתתף ב פסגת האוקיינוסים העולמית בהנחיית האקונומיסט.

ביום המעבר שלי בין 21 שעות הטיסה להגיע לכאן לתחילת הכנס, אכלתי ארוחת צהריים עם הסופרת והמאמנת הבכירה אליסון לסטר ושוחחתי על עבודתה, ועל ספרה החדש Restroom Reflections: How Communication Changes Everything (זמין עבור קינדל באמזון).

לאחר מכן, הייתי להוט לצאת לראות את החדש של סינגפור מוזיאון חוויתי ואקווריום ימי (זה נפתח רק לפני 4 חודשים). כשהגעתי, הצטרפתי לתור לקבלת כרטיס כניסה, ובעודי עומד בתור, גבר במדים שאל מי אני, מאיפה אני, ולמה אני כאן מבקר וכו'. אמרתי לו, והוא אמר בוא איתי . . . הדבר הבא שאני יודע, אני מקבל סיור מודרך אישי ב-MEMA.

המוזיאון בנוי סביב מסעותיו של אדמירל ג'נג הא בתחילת המאה ה-1400 וכן דרך המשי הימי שהתפתחה בין סין לאומות הרחוקות עד מזרח אפריקה. המוזיאון מציין שהוא ככל הנראה היה הראשון שגילה את אמריקה, אך הרישומים הושמדו. המוזיאון כולל דגמים של ספינות האוצר, העתק חלקי בגודל מלא, והתמקדות בסחורות הנסחרות בנתיב המשי הימי. המדריך שלי מצביע על חטי קרן קרנף ופילים ומציין שהם כבר לא נסחרים בגלל ארגוני זכויות בעלי חיים. באופן דומה, היא מראה לי את קסם הנחשים מהודו, הסל שלו והחליל (מסבירה שהקוברה חירשת טון, ושהרעידות של דלעת החליל הן שגורמות לבעלי החיים לרקוד); אך מציין שהנוהג אסור כעת עקב ארגוני זכויות בעלי חיים. אבל את רוב המוצרים האחרים נפלא לראות ומעניין ללמוד מהיכן הם מגיעים וכמה זמן הם נסחרו - תבלינים, אבני חן יקרות, משי, סלסלות וחרסינות בין סחורות רבות אחרות.

המוזיאון שוחזר דאו עומני מהמאה ה-9 מוצגים בתוך המוזיאון, ושני כלי שיט אזוריים אחרים קשורים בחוץ בתחילתו של נמל ספינות היסטורי. שלושה נוספים אמורים להיות מובאים מסינגפור (המוזיאון נמצא על Sentosa), ויתווספו בקרוב, כולל זבל סיני. המוזיאון עמוס בתערוכות אינטראקטיביות חכמות למדי. רובם מאפשרים לך לשלוח לעצמך בדוא"ל את המאמץ המוגמר שלך (כמו עיצוב דוגמת בד משלך). יש לו גם חווית טייפון הכוללת סרט כמעט תלת מימדי, 3o מעלות (סימולציה) של ספינת מטען סינית עתיקה שאבדה בטייפון. התיאטרון כולו זז, נאנח עץ חורק, וכשגלים פורצים על דפנות הספינה מרוססים כולנו במי מלח.

כשאנו עוזבים את התיאטרון, אנו נכנסים לגלריה שהוצגה היטב על ארכיאולוגיה תת-ימית וספינות טרופות מאזור זה. זה עשוי בצורה מדהימה ומוסבר היטב (שילוט טוב מאוד). רגע השיא, שתפס אותי לגמרי בהפתעה, הוא שאנחנו מגיעים מעבר לפינה ועוד צעירה עומדת ליד שולחן מכוסה חפצים מספינות טרופות שונות. מגישים לי כפפות כירורגיות ואז מזמינים אותי להרים ולבחון כל חלק. מתותח יד קטן (שהיה בשימוש עד 1520 לערך), דרך קופסת אבקה לאישה ועד לשברי חרס שונים. כל הפריטים מוערכים בני 500 שנה לפחות, וכמה מהם ישנים פי שלושה. זה דבר אחד להסתכל עליו ומוכן לגבי ההיסטוריה, זה דבר אחר להחזיק אותה ביד.

חלק האקווריום של MEMA מתוכנן להיפתח בהמשך השנה, והוא הולך להיות הגדול ביותר שנבנה אי פעם, והוא יחובר לפארק ימי עם מופעי אורקה ודולפינים (הפארק מתוכנן גם להיות הגדול בעולם). כששאלתי שאלות שונות על מה הנושא, המדריך שלי ציינה בכנות שבגלל שיש לנו בארה"ב אקווריומים ופארקים ימיים, היא חשבה שגם הם צריכים. היא לא הייתה מודעת לנושא גיאוגרפי או אחר לאקווריום. . . היא הייתה מודעת מאוד לכך שיש מחלוקת לגבי הצגת בעלי חיים, במיוחד אם הם אמורים להיות פרפורמרים. ולמרות שחלק מכם אולי לא יסכימו אם בכלל צריכים להתקיים פארקים ימיים כאלה, התחלתי בהנחה שהרעיון הזה היה רחוק מדי בהמשך הדרך. אז, עם הרבה ניסוחים דיפלומטיים זהירים, שכנעתי אותה שהצגת חיות היא לרוב הדרך היחידה שבה אנשים מתוודעים ליצורים באוקיינוס. במילים אחרות, אלה שהוצגו היו שגרירים של אלה בטבע. אבל, שהם היו צריכים לבחור בחוכמה. יצורים היו צריכים להיות כאלה שיש בשפע בטבע, כדי שהוצאת כמה מהם לא תמנע או ימנע מהנותרים בטבע להתרבות ולהחליף את עצמם בקצב מהיר יותר מהרחקתם. וכן, שהשבי צריך להיות מאוד אנושי ולהבטיח שיהיה צורך מועט ללכת ללא הרף ולאסוף עוד חיות תצוגה.

מחר המפגש מתחיל!